Page 431 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 431

‫‪Pg: 431 - 14-Back 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא מציעא‬

‫דהרי הוא שלו‪ .‬דבהא אפילו ר"ש מודה דמתקנין‬      ‫ע"ש ונ"ל דאשתמיט מנייהו הרמב"ם בפי' המשנה‬
‫להחזיר‪ ,‬כיון שלא נתייאש אלא משום דסובר‬         ‫שכתב וז"ל וכשימצא מהם ב' או יותר כמו ב'‬
‫דהמוצא לא ידע אבל אם היה יודע שידע אינו‬        ‫מחטים או ב' שפודין וכו' ע"כ הרי לך להדיא דכת'‬
‫מתייאש‪) .‬מתקנינן( ולהכי בעינן במקום שהרבים‬     ‫ב' לבד וצ"ע ונ"ל דהרמב"ם ס"ל דאין דרך להניח‬
‫מצויין דאז מתייאש בלא"ה‪ ,‬דסובר דעכו"ם שקלי‬     ‫מחטין בלא בדין וזה אין צריך להשמיענו אלא בא‬
‫ליה וגם מתייאש מישראל‪ .‬וא"ת הא לאביי אמר‬       ‫לאשמעי' דין הגמרא דיש חילוק בין אם מצא בבד‬
‫יאוש ]שלא מדעת[ לא קני לא מצי לאוקומי האי‬      ‫זה מחט או ב' מחטין ומכריז בד מצאתי וזה יאמר‬
‫ברייתא אלא במוצא מעות דמיד מרגיש‪ ,‬דאז הוי‬      ‫ב' אית ביה וכן ראיתי בא"ז שהביא משם הערוך‬
‫יאוש מדעת‪ .‬וא"כ תיקשי היכי מצי לאוקומי דר"ש‬    ‫באו' בדי דפי' הגמר' דקתני בזמן שמצאן א' א' אבל‬
‫לא מיירי אלא במקום שרובא עכו"ם‪ ,‬אפי' בלא רוב‬   ‫ב' וכו' ר"ל אם מצא בבד א' מחט א' אבל ב' מחטין‬
‫עכו"ם נמי מתייאש שודאי מעות שקלי להו‪ ,‬וכמ"ש‬    ‫וכו' וכתב בא"ז וכ"פ הרמב"ם ז"ל ע"ש ולכאורה‬
‫התוס' לעיל בא"ד‪ ,‬דכשיראו אותם שקלו להו מפני‬    ‫ק' דהא הרמב"ם לא זכר בדי כלל א"ו כונתו כמ"ש‬
‫שאין דרך להניח המעות וכל הדומה להם‪] .‬י"ל[‬      ‫וא"ת אם יתן סי' כמה מנין יש בבד זה לא הוי סי'‬
‫דודאי ]מסקנא[ דמילתא לאו הכי הוא‪ ,‬ואביי מוקים‬  ‫דכל הבדין שוין במנינן כמ"ש הרא"ש ז"ל נראה‬
                                               ‫דס"ל לרבינו דדוקא במחרוזו' של דגים הוא דאמר‬
          ‫לה ברוב ישראל וכמו דאיתא במסקנא‪.‬‬
‫)מגן גבורים(‬                                             ‫כן אבל בבדי של מחטין אין מנינן שוה‪.‬‬
                                               ‫)מאורות נתן(‬
‫שם הכא נמי באשפה כו' ואי בעית אימא כו'‪.‬‬
‫שתי האוקימתות דחוקות‪ ,‬הראשונה דאי בטמון אם‬     ‫שם איבעיא להו כי קאמר ר"ש ברוב כנענים‬
‫כן לאו אבידה היא אלא מונח מדעת ואמאי קתני‬      ‫אבל ברוב ישראל לא או דילמא אפי' ברוב‬
‫מצא בה אבידה‪ ,‬והשניה דאי רבנן היא דלא אזלי‬     ‫ישראל נמי אמר‪ .‬קשה דמאי מיבעיא ליה‬
‫בתר רובא ולכך חיישינן שמא מישראל היא אם כן‬     ‫לתלמודא‪ ,‬פשיטא דברוב ישראל קאמר דאי ברוב‬
‫מה תועלת במה שיקח ויניח בלי הכרזה‪ ,‬מהיכן ידעו‬  ‫עכו"ם מאי איריא סרטיא ופלטיא תפו"ל דרובא‬
                                               ‫עכו"ם ומתייאש דאינהו שקלי ליה‪ .‬ולכאורה היה‬
          ‫הבעלים מי מצאה דליתי וליהיב סימנא‪.‬‬   ‫נראה דטעמא משום דבמקום שהרבים מצויים שם‬
‫)למנצח לדוד(‬                                   ‫הוי רובא דאיתיה קמן‪ ,‬ומעיקרא מתייאש שיודע‬
                                               ‫שאחד מן המצויין שם ודאי שיטלנו‪ ,‬משא"כ ברובא‬
‫תוס' ד"ה ומודה ר"ש בכלים ששבעתן העין‪.‬‬          ‫דליתיה קמן כשזוכר דעתו שילך הוא וימצאו‬
‫מדקאמר ומודה משמע דלרבנן אפילו לא‬              ‫דאפשר שלא עבר אדם שם ואינו מתייאש‪ .‬אבל‬
‫שבעתן העין חייב להכריז וכו' וקשה דלא מצינו‬     ‫לאחר ראותי ]נ"ל[ דטעמא דאי לא הוי במקום‬
‫דאמרו רבנן זה בפירוש‪ .‬קשה דלמה לא הקשו‬         ‫שהרבים מצויים מתייראים ליטלם‪ ,‬וכמ"ש תוס'‬
‫ממתני' דקאמר רשב"א אומר ]וכו'[ מכלל דפליג‬      ‫לעיל )כ"ג ע"א( בד"ה והאיכא עכו"ם‪ ,‬משא"כ‬
‫ת"ק )א"ה‪ ,‬וכן הקשה מהרש"א‪ .‬עי"ש שתירץ‬          ‫במקום שהרבים מצויים אין דרך להניח שם ואין‬
‫באופן אחר‪ .‬וע"ע בחי' רעק"א( ונראה דממתני'‬      ‫מתייראים ושקלי ליה ומתייאש‪ .‬ואין להקשות הא‬
‫לק"מ דאימא דמדברי רשב"א שמעינן דברי ת"ק‪.‬‬       ‫מתייאש משום דסבור דאפי' אם ימצא אותו ישראל‬
‫ולא קשה להו לתוספות אלא בברייתא דקאמרה‬         ‫שקיל ליה‪ ,‬דתלי דמרובא נפל דאינהו עכו"ם‪.‬‬
‫ומודה ר"ש ]דמשמע[ דבהדיא איפליגו רבנן עליה‬     ‫ואע"ג שהישראל שמצא יודע שמישראל נפל הרי‬
‫דרשב"א דבכל גוונא אמרו דבריהם‪ .‬ומשו"ה‬          ‫הוא שלו‪ ,‬כיון שהמפסיד נתייאש דסבור שהמוצא‬
‫אמרה עוד לנו הברייתא ]ד[מודה בהא‪ ,‬כי היכי דלא‬  ‫לא ידע‪ ,‬וא"כ אפי' בדליכא רבים מצויים נמי נימא‬
‫נטעי דפליג בכל גוונא‪ .‬דאי דברי ת"ק לא שמעינן‬
   426   427   428   429   430   431   432   433   434   435   436