Page 431 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 431
Pg: 431 - 14-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
דהרי הוא שלו .דבהא אפילו ר"ש מודה דמתקנין ע"ש ונ"ל דאשתמיט מנייהו הרמב"ם בפי' המשנה
להחזיר ,כיון שלא נתייאש אלא משום דסובר שכתב וז"ל וכשימצא מהם ב' או יותר כמו ב'
דהמוצא לא ידע אבל אם היה יודע שידע אינו מחטים או ב' שפודין וכו' ע"כ הרי לך להדיא דכת'
מתייאש) .מתקנינן( ולהכי בעינן במקום שהרבים ב' לבד וצ"ע ונ"ל דהרמב"ם ס"ל דאין דרך להניח
מצויין דאז מתייאש בלא"ה ,דסובר דעכו"ם שקלי מחטין בלא בדין וזה אין צריך להשמיענו אלא בא
ליה וגם מתייאש מישראל .וא"ת הא לאביי אמר לאשמעי' דין הגמרא דיש חילוק בין אם מצא בבד
יאוש ]שלא מדעת[ לא קני לא מצי לאוקומי האי זה מחט או ב' מחטין ומכריז בד מצאתי וזה יאמר
ברייתא אלא במוצא מעות דמיד מרגיש ,דאז הוי ב' אית ביה וכן ראיתי בא"ז שהביא משם הערוך
יאוש מדעת .וא"כ תיקשי היכי מצי לאוקומי דר"ש באו' בדי דפי' הגמר' דקתני בזמן שמצאן א' א' אבל
לא מיירי אלא במקום שרובא עכו"ם ,אפי' בלא רוב ב' וכו' ר"ל אם מצא בבד א' מחט א' אבל ב' מחטין
עכו"ם נמי מתייאש שודאי מעות שקלי להו ,וכמ"ש וכו' וכתב בא"ז וכ"פ הרמב"ם ז"ל ע"ש ולכאורה
התוס' לעיל בא"ד ,דכשיראו אותם שקלו להו מפני ק' דהא הרמב"ם לא זכר בדי כלל א"ו כונתו כמ"ש
שאין דרך להניח המעות וכל הדומה להם] .י"ל[ וא"ת אם יתן סי' כמה מנין יש בבד זה לא הוי סי'
דודאי ]מסקנא[ דמילתא לאו הכי הוא ,ואביי מוקים דכל הבדין שוין במנינן כמ"ש הרא"ש ז"ל נראה
דס"ל לרבינו דדוקא במחרוזו' של דגים הוא דאמר
לה ברוב ישראל וכמו דאיתא במסקנא.
)מגן גבורים( כן אבל בבדי של מחטין אין מנינן שוה.
)מאורות נתן(
שם הכא נמי באשפה כו' ואי בעית אימא כו'.
שתי האוקימתות דחוקות ,הראשונה דאי בטמון אם שם איבעיא להו כי קאמר ר"ש ברוב כנענים
כן לאו אבידה היא אלא מונח מדעת ואמאי קתני אבל ברוב ישראל לא או דילמא אפי' ברוב
מצא בה אבידה ,והשניה דאי רבנן היא דלא אזלי ישראל נמי אמר .קשה דמאי מיבעיא ליה
בתר רובא ולכך חיישינן שמא מישראל היא אם כן לתלמודא ,פשיטא דברוב ישראל קאמר דאי ברוב
מה תועלת במה שיקח ויניח בלי הכרזה ,מהיכן ידעו עכו"ם מאי איריא סרטיא ופלטיא תפו"ל דרובא
עכו"ם ומתייאש דאינהו שקלי ליה .ולכאורה היה
הבעלים מי מצאה דליתי וליהיב סימנא. נראה דטעמא משום דבמקום שהרבים מצויים שם
)למנצח לדוד( הוי רובא דאיתיה קמן ,ומעיקרא מתייאש שיודע
שאחד מן המצויין שם ודאי שיטלנו ,משא"כ ברובא
תוס' ד"ה ומודה ר"ש בכלים ששבעתן העין. דליתיה קמן כשזוכר דעתו שילך הוא וימצאו
מדקאמר ומודה משמע דלרבנן אפילו לא דאפשר שלא עבר אדם שם ואינו מתייאש .אבל
שבעתן העין חייב להכריז וכו' וקשה דלא מצינו לאחר ראותי ]נ"ל[ דטעמא דאי לא הוי במקום
דאמרו רבנן זה בפירוש .קשה דלמה לא הקשו שהרבים מצויים מתייראים ליטלם ,וכמ"ש תוס'
ממתני' דקאמר רשב"א אומר ]וכו'[ מכלל דפליג לעיל )כ"ג ע"א( בד"ה והאיכא עכו"ם ,משא"כ
ת"ק )א"ה ,וכן הקשה מהרש"א .עי"ש שתירץ במקום שהרבים מצויים אין דרך להניח שם ואין
באופן אחר .וע"ע בחי' רעק"א( ונראה דממתני' מתייראים ושקלי ליה ומתייאש .ואין להקשות הא
לק"מ דאימא דמדברי רשב"א שמעינן דברי ת"ק. מתייאש משום דסבור דאפי' אם ימצא אותו ישראל
ולא קשה להו לתוספות אלא בברייתא דקאמרה שקיל ליה ,דתלי דמרובא נפל דאינהו עכו"ם.
ומודה ר"ש ]דמשמע[ דבהדיא איפליגו רבנן עליה ואע"ג שהישראל שמצא יודע שמישראל נפל הרי
דרשב"א דבכל גוונא אמרו דבריהם .ומשו"ה הוא שלו ,כיון שהמפסיד נתייאש דסבור שהמוצא
אמרה עוד לנו הברייתא ]ד[מודה בהא ,כי היכי דלא לא ידע ,וא"כ אפי' בדליכא רבים מצויים נמי נימא
נטעי דפליג בכל גוונא .דאי דברי ת"ק לא שמעינן