Page 432 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 432
Pg: 432 - 14-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
שם ד"ה בטמון וכו' וי"ל דהוי יאוש של"מ לה אלא מרשב"א ,מאי ]אתא לאשמועינן[ ומודה.
וכו' .עכ"ל .ולפי"ז לרבא דס"ל יאוש של"מ הוי ומי אמר לו דפליג לישנא דמתני' דאמרה רשב"א
יאוש לא מיתוקמא בטעון וכיון דבאבידה איירי אומר וכו' ,ופשיטא דלא פליגי אלא בהא .לכן
נפשטא הבעיא דהלכה דברוב ישראל מכריז דהא דקדקו התוס' בדבריהם ואמרו וקשה דלא מצינו
סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הוא והלכה כסתם
מתני' ועובדא דרבא דשוקא דרבנן דלקמן ע"כ שאמרו רבנן זה בפירוש .ודוק.
ברוב נכרים איירי אע"ג דשוקא דרבנן הוא כמו )מגן גבורים(
בתי כנסיות דידן דיתבי בהו נכרים דשמעתין
ועמ"ש מהר"ם שיף לתרץ מה שהק' ע"ד הרא"ש שם ד"ה כי קאמר ר"ש ברוב עכו"ם .וי"ל
דאצטריך אפי' יודע ודאי שמישראל נפל קאמר
ע"ש. הרי אלו שלו דהמפסיד מתייאש ואומר דכנענים
)משמרות כהונה( שקלי ליה ואפי' אם ישראל ימצאם לא יכריז
דתולה דמן הכנענים נפל דהן רובא .קשה והא
דף כד ע"ב בלא"ה מתייאש משום דסבר עכו"ם שקלי להו.
וי"ל דס"ל להתוס' כמו שתירצ]נ[ו לעיל ,בקושיא
גמ' וכי מאחר שאסורה בהנאה מותרת משום שהקשו מאי איריא רבים מצויים ,דאפילו ר"ש לא
מציאה למאי הלכתא .ואיכא למידק דילמא נקט פליג אדרבנן אלא סוף סוף כיון שהמוצא ישראל
מותרת משום מציאה לחלוקה שאמר אח"כ ,ואם ויודע דמישראל נפל מהדר ליה .אלא דמ"מ נלע"ד
בא ישראל ונתן בה סימן מותרת בשתיה למוצאה. דע"כ לא פליגי רבנן לתקן ]ע"י הכרזה אף ברוב
נכרים[ אלא כי הכא ,דיודע ודאי שמישראל נפל
וצ"ע. הוא ,דמתקני להחזיר .אבל כשאינו יודע אם
)לחם אבירים( מישראל נפל לא מטרחינן ליה לאכרוזי .ומדברי
התוספות לעיל )כ"ג ע"א( ד"ה והאיכא עכו"ם,
שם אמר ליה חייב להחזיר תרתי אמר ליה לפנים משמע דס"ל אפילו בכה"ג נמי דינא הכי .אבל
משורת הדין .עיין להרב פני יאושע בחידושיו ממ"ש לעיל בריש פרקין )כ"א ע"א( וא"ת כריכות
למכילתין דהקשה דאיך יצדק לומר חייב בלפנים אי דרך נפילה א"כ אינו יודע היכן נפלו וברשות
משורת הדין והניחו בקושיא .ואחרי המחילה רבה היחיד אמאי צריך להכריז הא מתייאש דסבור
נעלם ממנו דהמרדכי ז"ל בסוגיין עמד בזה והביא דברה"ר נפלו ,משמע דס"ל כדכתיבנא דהיכא
ראיה דלשון חייב אומר הש"ס על פנים משורת דאינו יודע לא אמרינן מתקנין להחזיר הממון ע"י
הדין ,וכמו שאמרו בבבא קמא )דף ק' ע"א( דתני הכרזה .ואקושית התוס' נראה לתרץ בלא תירוצם
מתניתין חייב ופירשו בגמרא בבא לצאת ידי שמים אע"ג דלפום ריהטא דתלמודא הכי משמע מ"מ
יעויין שם ,וכן משמע דסבירא ליה בשיטה מקוצבת האמת דהתוס' כוונתם לקושטא דמילתא וכמו
דפירושו דהאי חייב להחזיר דקאמר אעיקרא הא שפירשנו לעיל .אבל בלא"ה לא מצי למימר משום
משום לפנים משורת הדין ,והמקשן הבין דהוא דין שאינו יודע ממי נפל ואזלינן בתר רובא .דכל היכא
ועל זה הקשה לו תרתי והדר ליה דאעיקרא מה דמצינן לאוכוחי ולהחזיר ממון ע"י הכרזה והבעלים
שאמר הוא לפנים משורת הדין יעויין שם ומהתימה יתנו סימן לא סמכינן ארובא .ומשו"ה נקט תנא
על הרב פני יהושע וצ"ע) .חי' מה"ר אליעזר חזן( מפני שמתייאשים ]הבעלים[ ואז קנוי לו) .א"ה,
שם לבתר תליסר ירחי שתא וכו' .ראיתי בשיטה וכ"כ בחי' רעק"א(
מקובצת וז"ל .ויש רמז לדבר שהבעלים מתייאשי' )מגן גבורים(
אחר י"ב תו' דכתיב נשכחתי כמת וכו' וכו' וגזרו על
