Page 413 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 413
Pg: 413 - 13-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
והולכת וכו' אבל מזוני יהבינן לה ובפרעון כתובה )מאורות נתן(
ממה נפשך אם גירשה הרי נטלתן בכתובתה ואם
לאו הרי הוא חייב במזונותיה עכ"ל ונראה שטעמו שם ד"ה הוציאה גט וכו' וא"ת אם אמר לא
משום ממה נפשך גובה ולא כמ"ש השטמ"ק שאין גרשתיך יתחייב לה שאר כסות' ועונה וי"ל
לנו לחוש שמשקרת כל זמן שאינו מכחישה .וצ"ע דטענו חטים כו' פטור כו' עכ"ל .וקשה דהא לפי
לדעת רש"י ז"ל מ"ש מטענו חיטין והודה לו מ"ש הם ז"ל בסנהדרין דף ו' ד"ה צריכה קנין וכו'
בשעורין שפטור אף מן השעורין והכא נמי .וי"ל ז"ל ומטענו חיטים כו' אלא היינו טעמא מר לא תבע
דהא דהודאה מחייבת בע"ד אינו בגדר התחייבות שעורים מודה הוא דלא מחייב לו שעורים כו' ע"ש
מחודשת וכמתנה אף שאינו חייב באמת ,אלא ואם כן הכא לא שייך לומר מדלא תבע לו שאר
דנאמן בע"ד כלפי עצמו יותר משני עדים ,וכמו כסות כו' הרי הודית דאינו חייב לה שאר כסות
שכתב הקצות סימן ל"ד ד' ,וסימן פ' ס"ק ב' ולפ"ז, דהרי כיון שהיא אומרת גרשתני א"א לה למתבע
גבי טענו חטין והודה לו בשעורין אמרינן דמחלו על שאר כסות דהוו ב' דברים הפכיים זה לזה ולא דמי
השעורין והוי הודאה שאין חייב לו שעורין .כיון לההיא דאמרינן אם איתא דחייב לה גם שעורים
שלא תבעו ועל החיטין אינו נאמן כיון שהשני כפר היה לו לטעון חטים ושעורים אבל לטעם דדחו התם
והוא נאמן כלפי עצמו ששעורין אין השני חייב לו.
אבל גבי אשה התובעת כתובתה אין אפשרות לומר דהיינו מטעם מחילה אפשר לישב בדוחק דוק.
שהיא נאמנת שגירשה כיון שהודתה בזה ולכן לא )אור יקרות(
תקבל מזונותיה שהרי יש כאן ממנ"פ אם נאמינה
כלפי עצמה שגרושה היא נתחייב לשלם כתובתה שם בא"ד וי"ל דטענו חטים והודה לו בשעורים
ואם לא נאמינה נתחייב לשלם לה מזונותיה ,וכיון פטור אף משעורים .עכ"ל] .א"מ נראה דהתוס'
שכן לא שייך בזה נאמנות כלפי עצמה .שהרי ע"י אזלי לשיטתם שכת' בס"פ המניח דאפי' אם תפס
זה שנאמין לה כלפי עצמה ע"כ לשלם לה כתובתה השעורים מפקינן מניה כיון דאין לו תביעה כלל
ואם לא נאמינה ע"כ לשלם מזונותיה ולכן לא שייך בשעורים וא"כ הוי מגו טוב אבל לשיטת הרי"ף ז"ל
בזה הודאת בע"ד ,אבל אם נפרש דין הודאת בע"ד שם דאם תפס שעורים לא מפקי' מניה ועיין
כמתנה ,הרי אכן דמי לטענו חיטין והודה לו בהרא"ש ז"ל שם א"כ ק' מאי קאמר בגמ' מגו דיכול
בשעורין ,שהרי מחלה על מזונותיה ולכתובה אין לומר לא גרשתיך וכו' דהא אם טען לא גרשתיך
לה ראיה ,ודו"ק .ולכן לרש"י ז"ל נשאר הממנ"פ יבא לידי הפסד שאם תפסה שאר וכסות לא מפקי'
מינה ואין זה מגו טוב ולפי שיטת הרי"ף צ"ל
אף שהודתה שנתגרשה ודו"ק. דמיירי דמעשה ידיה ספקי לשאר וכסות וכה"ג
)אהלי שם(
כתבו התוס' בפ"ק דמכות ד"ג ע"א ע"ש עכ"ה[.
שם בא"ד דבפ' ג"פ אמר אביי וכו' .עכ"ל. )מאורות נתן(
הקשה מהרמ"ש ז"ל נימא דאביי מוקי לה ביש
עדים שנשרפה ע"ש ונר' דביש עדים שנשרפה דינו שם בא"ד וי"ל דטענו וכו' .ובשטמ"ק כתב אין
כמו מקום שאין כותבין כתובה וא"י לטעון פרעתי להקשות אמאי לא חיישינן דלמא הוה טעין פרעתי
דתרוייהו חד טעמא וא"כ אביי דאמר מעיקרא כדחיישינן גבי ש"ח לעיל וי"ל כיון דבלאו הכי
דבמקו' שכותבין כתובה יכול לו' פרעתי היינו איכא קצת חזקה דאין אשה מעיזה פניה נהי דאינה
במודה שהכתוב' בידה וכי הדר ואמר אפי' במקום טובה כ"כ כיון דתובעת כתובתה וגם שאינו כאן
שכותבין כתובה א"י לטעון פרעתי אפי' בעודה מ"מ לזה תועיל החזקה שאין לנו לחוש שמשקרת
הכתובה בידה איירי ועיין להתוס' לקמן בד"ה אטו. כל זמן שאינו מכחישה ואינו בפנינו עכ"ל .והנה
רש"י ז"ל בכתובות שם כתב בד"ה מתפרנסת
