Page 412 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 412
Pg: 412 - 13-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
הערב הוא אם לא ישלם הבעל ואז הרי אינו משלם לפירושם דאימא סיפא ,חייב אתה ליתן לו ואמר
מדין מעשה בית דין שהרי מצדו אין שום חיוב כזה פרעתי והעדים מעידים אותו שלא פרע וחזר ואמר
וזהו התחייבות עצמית ,וכיון דכן נאמן לומר פרעתי פרעתי לא הוחזק כפרן ,ואם איתא דהעדים מעידים
שהרי אינו מחויב ועומד כמעשה בין דין ועל כן שלא זזה ידו מתוך ידם ,א"כ ודאי דהוחזק כפרן,
נאמן שלא כן אצל הבעל .ולפי זה יצא חידוש לדינא
שאם היה ערב על עצם הכתובה ולא על התוספת, ואיך קאמר דלא הוחזק כפרן.
גם כן נאמר לומר פרעתי אף שהוי מעשה בית דין )לחם אבירים(
והבעל לא נאמן .ולהרמב"ן והר"ן ז"ל אינו נאמן
כפי שהבעל לא נאמן] .והתוס' ביבמות ס"ה ע"ב תוס' ד"ה רב כהנא וכו' או לפשיטי דספרא.
ד"ה כי הא כתבו שהיה חיוב רק על שבתאי שהיה וקשה דכיון דלוה בו פעם אחת תו ליכא למיחש
אבי בעל האשה ולא שייך כלל לתוספת כתובה לפשיטי דספרא כדלעיל דף י"ג ע"א ד"ה היינו
שהרי אין זה מצד הבעל אלא מצד אביו ,וזה ודאי טעמא .ומ"ש הרמ"ז ז"ל בש"ס אינו מספיק.
אינו מעשה בית דין ולדבריו אין ראיה לנדון דידן
שהוא ערב על הכתובה ממש ולא חיוב עצמי[. וראיתי בש"מ שהרגיש בזה בגליון ע"ש.
ונראה שסברת הרמב"ן היא כיון שהחיוב לאשה )חיי משה(
הוא מעשה בית דין ל"ש מי המתחייב ,אינו נאמן
לומר פרעתי ,כיון שהחיוב הוא מדין מעשה בית שם ד"ה הטוען וכו' אבל בעל שמא לא היה
דין ,שלא כן התוס' ,ס"ל שרק לגבי הבעל הוי כמאן נאמן וכו' .י"ל מאי שנא בעל מערב דאי איירי
דנקיט שטרא לגבות ממנו שזהו מעשה בית דין בהיותה תחת בעלה ומשום דלא ניתנה כתובה
שלא כן כלפי הערב הרי אין החיוב כלפיו מצד ותוספת לגבות מחיים והוי כטוען פרעתי בתוך
זמנו .א"כ ערב נמי לא מהימן מהאי טעמא וליכא
מעשה בית דין ולא שייך לומר כן .ודו"ק. למימר דלגבי בעל הוא דחשבינן תוספת כמו עיקר
כתובה שאינה רגילה ליפרע בעודה תחתיו ולא
)אהלי שם(
לגבי ערב דמאי שנא.
דף יז ע"ב )חיי משה(
תוס' ד"ה לא אמר וכו' במגו דאין את אשתי וכו' שם בא"ד .הרמב"ן ז"ל והר"ן ז"ל בשטמ"ק הקשו
עכ"ל .וי"ל איך יכול לומר דאין את אשתי והרי מ"ש ערב מהבעל ואם הבעל לא נאמן גם הערב לא
נאמן לומר פרעתי .ונ"ל לבאר שיטת התוס' ,דהא
הגט בידה דמורה שהיתה אשתו ואפשר לומר דאינו נאמן לומר פרעתי בכתובה הוא משום שכל
דכונת התוס' דהו"ל להחזיר לו הגט והכתובה משום מעשה בית דין כמאן דנקיט שטרא בידיה ,ותוספת
כתובה כתב התוס' דאי לו דין דמעשה בית דין כיון
דאי חזרה ותבעה הכתובה יכול להרויח מנה במגו דהוסיף מעצמו ולא מעיקר דין דבית דין ,והנה לפי
דאלמנה נשאתיך במקום שיש עדים שהיא אשתו צד הספק שתוספת ליהוי מעשה בית דין הוא משום
אבל לא ידעי אי נשאה בתולה או אלמנה או פרעתי שתוספת כתובה ככתובה דמי ,ולדמותה לעיקר
כתובה וא"כ מדין כתובה אתינא ,והוי מעשה בית
הכל במקום שאין עדים שיודעין שהיא אשתו במגו דין ,וכל הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום.
דאין את אשתי מאחר דאין הגט והכתובה בידה אבל וכל זה כאשר אומר הבעל פרעתי ,אבל הערב הרי
בשעה שמתחייב אינו מדין כתובה ,אלא הוי כשאר
עכשיו שהגט והכתובה בידה מפסיד הכל וע"ז כת' חיוב שאדם חייב לשני ,וכיון דכן לא הוי מעשה
התוס' מ"מ א"ץ להחזיר לו הכתובה כיון דכותבין בית דין ,ולכן נאמן לומר פרעתי שהרי חיובו של
שובר ובזה א"ש קו' מהרש"א ז"ל וכ"כ במהר"ם
שיף ז"ל.
