Page 408 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 408
Pg: 408 - 13-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
כלל לדעת הט"ז ,שאיירי בקנין שטר שכתב לו שלא כן גבי איסורין ששם נאמר האי הלכתא
לכשאקחנו ממך תהא קנויה לך. לקולא ,וכיון דכן אין עושין מעשה להוציא מיד
התופס שהוא הלוקח אף שהמוחזק הוא הגזלן,
)אהלי שם( וכמש"כ הכסף משנה ,ובזה מתיישבת הסתירה
בדבריו נמי ,שכוונתו בהי"ג לא למוחזק ממש אלא
רש"י בד"ה אינה צריכה לפנים אינ' צריכה כדי התופס שהרי ביד הלוקח נמצאת הקרקע אף
לתרצה להכניסה לפני בני הישיבה שאין בהן יודע
לפרקה עכ"ל לפי ענ"ד מלבד שהלשון מגומגם הוא שהמוציא מחזקתו הוא הלוקח ,ודו"ק.
דחוק קצת היאך שייך לומר אינה צריכה כדי )אהלי שם(
לתרצה מפני שאין בהן יודע לפרקה אדרבה כיון
דהיא קושיא גדולה צריכה שתכנס לפני בני שם מתיב רב ששת מה שאירש מאבא כו' לא
הישיבה דאפשר שימצאו לה איזה תירוצא ועוד אמר כלום ,ובשו"ע סימן ר"ט בהג"ה כתב וז"ל
היאך שייך לומר שכל בני הישיבה אין בהן יודע וה"ה בשאר שלא בא לעולם ואפילו לא תפס אלא
לפרקה והא רבא תירצא ועוד אמאי אקפיד רבא כתב ליה שטר ומסר ליה השטר כמאן דתפיס דמיא
באמרו זו צריכה לפנים ולפני לפנים דהא גם ר' ]וקנה אפילו דבר שלא בא לעולם[ .וכתב הסמ"ע
אבא בר זבדא אמר דהיא קושיא גדולה ואולי דמפני שנראה דמיירי דאחר שבא לעולם מסר השטר אזי
זה הוצרכו הגאונים לפרשה דליתא קושיא מעליא מהני השטר דמסר לו כאילו בא לידו ע"כ .והט"ז
ואינה צריכא שתעלוה לפנים כדי לתרצה ולפי כתב שאף שכתב ומסר השטר קודם שבא לעולם
פירושם אתי שפיר הא דאקפד רבא ואמר דהיא נמי מהני למיקני בזה ולא הוי חסרון בדשלב"ל.
קושיא גדולה והכי תירוצה הכא סמכא דעתיה והכא והנתיבות תמה וז"ל וגם בש"ס מבואר לכאורה
לא סמכא דעתיה ומן התירוץ תיודע הקושיא ולשני ההיפוך דבב"מ ט"ז א' גבי חזרה ולקחה מבעלים
הפירושים צריך לומר דרב אחא בר זבדא לא ידע הראשונים דמקשה הש"ס ,במאי קני ליה בהאי
שתירצה רבא ואפשר שזו היתה כוונת רש"י ז"ל שטרא ,האי שטרא חספא בעלמא הוא ,ומקשה ממה
שכתב שלחוה להא תיובתא וכו' לאשמועינן דדוקא שאירש מאבא מכור לך ,ולפי דברי הט"ז מאי
תיובתא שלחו ליה אבל לא שלחו לה מה שתירץ מקשה הא בשטר אפילו במה שאירש מאבא קנה
כשלא חזר בו עד אחר שבא לעולם ע"כ .והנה
רבא ודוק. הרמב"ן ז"ל פירש בסוגין וז"ל ודאמרינן תהא
)שדה יצחק( במאמינו פירוש בההיא הנאה דהימניה מעיקרא
עכשיו גמר ומקנה כלומר שלוקחה לצרכו של לוקח
שם בא"ד אינה צריכה כדי לתרצה להכניסה והיינו כטעמא דניחא ליה דליקום בהימנותיה עכ"ל.
לפני בני הישיבה שאין בהם יודע לפרקה .ע"כ. היינו ,שבאמת אינו קונה בשטר כיון שכתוב בשטר
צריך לדעת אמאי לא פירש כפשוטו דהתי' פשוט המכר הראשון כשלא היה שלו ,והשטר הוא חספא
דכל מבין עם תלמוד יודע לתרצה דלק"מ ואינו בעלמא ,וקני עכשיו בההיא הנאה שהאמינו
צריך להכניסה בפנים להישיבה כדי למצוא תי' מעיקרא ,וא"כ לא איירי כלל בקנין שטר .והשתא
דלמה שפירש בל' ראשון הדבר תמוה דיכולהו שכל הוי כשלוחו של הקונה וכן פירשו הריטב"א
דאין שום אחד מבני הישיבה יוכל לתרצה ואם היא והרא"ש ז"ל .ולפי האי פירושא לק"מ קושית
קושייא חזקה איך קאמר אינה צריכה דלא יכון ל' הנתיבות שהרי בשטר הראשון לא קני מידי כיון
אינה צריכה עם לשון שאין בהם יודע ועיין בש"מ שכתב אותו בזמן שלא היה בעולם ולא כתב
ולהרב שדה יצחק מ"ש בזה ואולי כונת רש"י ע"ד לכשאקחנו תהא קנויה לך .ולא מהני כלל ,ורק
שאמרו קושיית ע"ה אין לה תירוץ דבאופן שמקשה השתא קני בההיא הנאה והוי כשלוחו ולא שייך
לא יוכל אדם להסביר לו ישוב לפי דעתו כי לא עם
