Page 401 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 401
Pg: 401 - 13-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
ארעא לחברי' והתם איירי במו"מ ומפני זה יש פירושו הוא מכח מתניתין קאמר ואמאי חשיב לי'
מגיהים התם בפירש"י ז"ל הכי הא מוקמינא ברבא תיובתא וצ"ע ,עכת"ד .וי"ל דהוי מצי לאוקמי
דאמר אחריות וכו' והוא רבא דאמר לקמן דף ט"ו כשאין חייב מודה והא דיחזיר לר"מ משום דמלוה
ע"ב והילכתא אחריות ט"ס הוא בין בשטרי הלואה עצמו כיון דאינו מברר דדימה וזייף גובה מדיהא
בין במו"מ ודוחק לומר דהא דקאמר שאם יטרפנו אם יקיים ,וכיון דמלקוחות ליכא למיחש כיון דלית
ב"ח שלי היינו בגזל כמ"ש התוס' הכא אבל אי נגזל ליה אחריות ,וגם אינו גובה שלא בפניו כהאי שיטה
טרפה חוזר על הגזלן אפי' בלא אחריות ואפי' דכתובות אם כן מחזירים ואף דאם ימות הלוה
ממשעבדי כיון דהוי מקח טעות הו"ל הלואה וכו' ויוציא מהיתומים ,הא לכולי האי לא חיישינן כיון
משום דהא דכתבו התוס' דהוי הלואה היינו דהלוקח דכל האי סברא דאתרע בנפילה וגם הלוה מכחישו
נעשה ב"ח אבל נגזל לא הוי ב"ח ואיך תרי רש"י בודאי ואומר מזוייף דלא יהני קיום ,חזינן דלא
ז"ל להנגזל ב"ח אלא נ"ל לומר דהא דכתב רש"י חיישינן לה כולי האי כמו במקרה דשטרי הקנאה
ז"ל אחריות ט"ס לא שטעה בעיקר הדין אלא פי' דאם אח"כ בא הלוה ואומר שמזויף נמי גובה כיון
אחריות ט"ס ר"ל כיון דבמו"מ שיעבוד צריך דבא לו בהיתר וא"כ חזינן דל"ח לה כולי האי ,וא"כ
לימלך א"כ מסתמא הסופר אימלך וקיבל עליה הול"ל נמי דכיון דכל החשש הוא רחוק אם ימות
המוכר והא דלא כתב אחריות הוא ט"ס אבל הא הלוה ויוציא מהיתומים לזה ל"ח ומחזירים ,וא"כ
דקאמר שמואל אחריות ט"ס בשיטרי הלואה אבל הו"מ לאוקמי הכי ,וכיון דאוקמי דלר"מ לא גובה
במו"מ לא פי' שטעה בעיקר הדין כמ"ש לעיל וק"ל. כלל גם לא מבנ"ח כין דהשטרא לאו כלום הוא הוי
)מאורות נתן( תיובתא] .אבל להגמרא גופא שהקשתה כן לק"מ
דהא בפשוטו שייך למימר דלא יחזיר שמא יגבה
שם כאן בשטרי וכו' .כאן במו"מ עיין במגד"ן ז"ל מיתמי וכמש"כ הגרעק"א ז"ל ולכן פריך בגמרא,
שהקשה על רש"י ז"ל לקמן דס"ה שכתב דקיי"ל אלא דאה"נ אי בעי לתירוצי דלכולי האי לא
אחריות ט"ס עי"ש דהתם במו"מ והוא הפך הש"ס חיישינן וס"ל דלא גובה שלא בפניו ,יכול לתרץ
דס"ל דבמו"מ לא אמרינן ט"ס הוא ע"ש .ונראה לי הכי ותירץ דלא גובה אפילו מבנ"ח ,כיון דהשטרא
לומר דמ"ש רש" ז"ל התם שאם יטרפנה ב"ח וכו' לאו כלום הוא .אבל למפרך אפשר ,וע"ז שבחר
קאי על הנגזל ולכן קאמר התם פירי דאית ליה פירי
לנגזל ולא קאמר שעבוד דדבר פשוט הוא דגבי בתירוץ אחר הוי תיובתא ואתי שפיר[.
כמ"ש התוס' ד"ה שעבוד ע"ש .ומ"ש הרב הנז' )אהלי שם(
דדוחק לומר דקאי על הנגזל ע"ש טעמו אחר
המחילה נעלם ממנו דברי רש"י ז"ל לקמן דט"ו דף יד ע"א
ע"א ד"ה אי בלוקח וכו' שכתב האי ב"ח היינו נגזל
ע"ש ואוקמתא היא בש"ס ע"ש דקאמר אי בעית שם גמ' כאן בשיטרי הלואה וכו' כאן במקח
אימא בלוקח מגזלן ע"ש ולכן שפיר מצינן לפרושו וממכר וכו' .יש מקשים מכאן אהא דכתב רש"י ז"ל
ב"ח דהתם היינו נגזל דאזיל לפי מ"ש בד"ה אי לקמן בפרק איזהו נשך דף ס"ה ע"ב גבי אהא
בלוקח ע"ש .ומה שתי' הרב ז"ל אחר המחילה אינו דאמרינן התם בגמ' ההוא גברא דזכין ארעא
דמנ"ל הא דקאמר דמסתמא הסופר אימליך וקביל לחבריה שלא באחריות וכו' רש"י ז"ל שלא
עליה המוכר והא דלא כתב אחריות ט"ס הוא וכו' באחריות שאם יטרפנו ב"ח שלי וכו' וכגון דפריש
ע"ש וזה הפך ממ"ש רש"י ז"ל הכא ד"ה שבח שפר וכו' דאי מסתמא הא מוקימנא כשמואל דאמר
וכו' דאיכא למימר אימליך ביה ולא קבל עליה ואיך אחריות ט"ס עכ"ל וקשה דהא שמואל גופיה קאמר
הכא דלא אמר אחריות ט"ס אלא בשיטרי הלואה
קאמר דמסתמא אימליך וקבל ודו"ק. אבל בשיטרי מו"מ לא אמר דעביד איניש דזבין
