Page 41 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 41
Pg: 41 - 2-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
גמ' ת"ל אך חלק .עיין פירש"י ומזה ק"ל לדעת איתחזק כהני ס"ס דאיירי בהו התוספו' דס"ס דיום
הרמב"ם דס"ל דס"ד לחומרא מדרבנן ל"ל קרא ט"ו איכא חזקת איסורא וס"ס דיום מ"א ג"כ מקרי
דאך חלק ואפשר דהרמב"ם מפרש כפי' התוס' אלא חזקת איסור כיון דראתה איתרע חזקת טהרה כמ"ש
דא"כ יש להוכיח דדעת רש"י דס"ד לחומרא בש"מ ועיין בגמ' ריש נדה משא"כ בס"ס דגמ' אי
מדאורייתא ובלא"ה ק"ל ל"ל קרא הא קי"ל יש מקצת שליא בלא ולד דהס"ס דיום א' איכא
דהמע"ה וא"כ מצי אמר ליה לכהן אייתי ראיה דהוה חזקת טהרה והס"ס דיום ט"ו איכא חזקת טומאה
חי ושקול לכן נראה דשאני הכא משום דאזלינן בתר בכה"ג ודאי כיון דסתראי אהדדי אזלינן בתר חזקה.
רובא ואע"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב גבי מ"ע )משמרות כהונה(
שאני וכמ"ש בש"מ יע"ש. שם ד"ה שליא וכו' תימה דסוגיא דהכא מוכח
)זרעו של אברהם( דשרי ר' אלעזר בשליא שיצתה מקצתה אי הוי
ס"ס באכילה ובסוף בהמה המקשה משמע
שם האחין שחלקו מה שעליהן וכו' .כתוב בש"ג דאפילו בס"ס אסר ר' אלעזר .אין להקשות דהכא
בסוגיא דהאחין שחלקו דלטעם הרמ"ה ז"ל דפי' ר' אלעזר לא איירי באכילה ,והתם במתני' איירי
דטעמא דאין שמין מה שעל בניהם ובנותיהם הוא באכילה ,דמדקאמר בגמרא אי ממתני' הו"א דיש
משום דאיהו גופיה אין לו רשות בהן כההיא מקצת שליא בלא ולד ,משמע דאי לאו הא דר'
דאמרינן המקדיש נכסיו אין לו בכסות אשתו בניו אלעזר מפרשינן מתניתין משום גזירה ,והשתא
לפי זה לא נפיק לן אם אחד מן האחין נתן מתנה אשמעינן ר' אלעזר דפירושא דמתניתין לאו משום
לאחר דאין שמין לו בחלקו ,יע"ש .וקשה טובא גזירה ,אלא מטעם דאין מקצת שליא בלא ולד ,ובזה
דאדרבא לפי פי' הרמ"ה יוצא דין זה במכ"ש ממה
מקשים שפיר ,והבן.
שיוצא לדעת הרי"ף ורש"י ,וצ"ע. )לחם אבירים(
)באר מים חיים(
שם בא"ד ועוד י"ל דהתם אסרי בס"ס כמ"ש
שם משכחת לה בגדול אחים וכו' ,תמיהא לי מה בשמעתין גזירה מקצתה אטו כולה עכ"ל .ולפ"ז
יועיל טעם זה השתא שרוצים לחלוק דקודם שחלקו מ"ש בגמ' קמ"ל כלומר קמ"ל דגבי אשה משום
שפיר אמרי' הכי כיון שיש בו תועלת ליתומים דליכא ס"ס דאי מקצת שליא בלא ולד מטמאינן לה
אמרי' דניחא להו ולא אמרי' מפסיד ממון היתומים, בראשון אבל בבהמה אף היכא דאיכא ס"ס גזרי'
אמנם השתא דחולקים אמאי לא ישומו אותם דמה מקצתה אטו כולה ובהכי ניחא מאי דקשה לתירוץ
הנאה מטיא להו מעתה .והרמב"ם ז"ל לא כתב דין הש"ס אמאי לא קבעו עולא ור"א דבריהם גבי
זה גבי באים לחלוק אלא בעודם משותפים ע"ש. בהמה ולמימר דטעמא דמתני' משום דאין מקצת
ושוב ראיתי למרן ב"י ז"ל סי' רפ"ח שתמה בזה, שליא בלא ולד דהשתא ניחא דבבהמה הדין דין אמת
וכתב שמטעם זה השמיט הרמב"ם להא דרב פפא דאף במקום דאיכא ס"ס כגון בשליא שלאחר הולד
אפ"ה מטמאינן בבהמה משום גזירה מקצה אטו
וכדכתיבנא ע"ש.
)גפן פוריה( כולה וק"ל.
)קול מבש"ר(
שם כדרבא עשה עבדו אפותיקי .מקשים בכאן
דהרי רבא ס"ל עבדא כמקרקעי מדאמר איהו גופיה דף יא ע"ב
לקמן א"ל רבא לר"ן הא עולא וכו' מר כמאן ס"ל
וכו' וראה בודאי דאיהו ס"ל כמקרקעי א"כ אמאי
