Page 438 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 438
Pg: 438 - 14-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
כמוהר"ר אליעזר חזן ז"ל בע"ס עמודי ארזים לא דייקינן אלא מסיפא ,דשינה והזכיר כסא מאן
שהיה לומר עם הרב חביבי וידידי כמוהר"ר אליה דכר שמיה .ועוד דיש ייתור בדבריו ולא הול"ל אלא
הלוי ז"ל מני"ר המגיה בס' תורת נזר חברים ע"ג שולחן הרי אלו של שולחני ורישא לא תידוק,
מקשיבים עמהם והינו לומדים מס' מניעא והם היו דסמך תנא אסיפא ורישא לאו לדיוקא אתא.
כותבים לבדם לפי גודלם וקראו שם החיבור שלהם ומהרש"א ז"ל תירץ בענין אחר ולפירושו העיקר
דבר שניהם וצעיר אני לימים מה שהייתי מחדש
לפניהם הייתי כותב לעצמי מה שהשאירו עוללות חסר מן הספר.
שירי שירים שלא כתבו הם העדפה ע"י הדחק )מגן גבורים(
שחרית וערבית וסידרתי אר"ש שיטה על כל
המסכתא מתחילתה ועד סופה וקראתי שמו ימצא רש"י ד"ה נקיטנא ליה וכו' והלכתא כאביי וכו'.
חיים כי היה על פרק אלו מציאות יתר שאת מכל עכ"ל .הקושי מפורסם בדבריו ז"ל דע"כ לא פליגי
הפרקים והן בעון הכל היה למאכולת אש חע"ד רבא ואביי אלא בדבר שסתמו ליאוש אלא שלא
ול"מ וזה הגרגיר שכתבתי במאי דקמן עתה הוא ידעו הבעלים בנפילתו אבל כשידעו בנפילה ולא
ממה שרשום בזכרוני מאותו זמן וכזאת וכזאת נתייאשו קודם שבא ליד המוציא אפי' רבא מודה
זוכרינ'ו לחיים באיזה מקומות .האל ברחמיו ישיב כדמוכחא כולה סוגיין דלעיל וה"ט נמי דדבר שיש
את שבותינו כבראשונה ויגדיל תורה ויאדיר ויהיה בו סימן משום דסתמו אינו מתייאש ולהכי מעיקרא
לשמו יתברך לעשות רצון אבינו שבשמים אכי"ר. קודם שידע אינו מעותד ליאוש ואע"ג דחזינן לזה
)עיני כל חי( בתר הכי דמייאש אקראי בעלמא הוא א"כ כ"ש
הכא שודאי אינו מתייאש שהרי ידע בנפילתו ולא
שם ד"ה מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה .וא"ת נתייאש אפי' רבא מודה והרב המגן ]גבורים[ ז"ל
והלא לאו דלא תגזול מקרי ניתק לעשה א"כ כתב ונראה דהכא ג"כ כיון שאם ידע חבירו לא נטל
כיוון דלענין גזילה לא מקרי מתנה גם השב מתייאש הוי שפיר יאוש שלא מדעת שאינו יודע
תשיבם למה לא תיקן .קשה דאמאי לא מקשו שנפל ולא אשכחיה חבריה והוי יאוש עכ"ד ודברים
מדברי רבא גופיה דקאמר נטלה לפני יאוש ע"מ
להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגזלה עובר משום נכונים הם וק"ל.
השב תשיבם .משמע דיאוש לא מהני ועובר משום )קול מבש"ר(
מצות השב תשיבם] .ד[אם איתא דיאוש קני א"כ
אינו עובר כלל משום השב תשיבם .אלא ודאי תוס' ד"ה שנפל מב' חייב להכריז אך קשה
דיאוש לא קני בכה"ג ואמאי קאמר לעיל דאיסורא דבימי בר קפרא עדין לא נתקנה שבועה היסת.
דעבד עבד הא מצות השבה איתא אפי' לאחר יאוש. ע"כ .קשייא לי דרש"י לא פירש משבענא ליה
נוראה דהכא לא מצי לאוכוחי כ"כ ,דמצינא למימר שבועת היסת אלא אמימרא דרב נחמן דראה סלע
דמצות השב תשיבם מ"מ ואפילו לאחר יאוש שנפל משנים ובימי רב נחמן הא נתקנה שבועת
]מחויב[ לקיים מצוה זו .אבל כשכיוון לגוזלה קודם היסת ואולי י"ל כיון דר"ן בא להעמיד דרבי ב"ק
יאוש חל עליו מצות השבה ולהכי לאחר יאוש אע"ג א"כ הא דקאמר ראה סלע שנפל משנים חייב
להחזיר אליבי' דב"ק קאמר לזה שפיר קשי' להו
ד)לא( החזירה לא תיקן. דבימי ב"ק עדין לא נתקנה שבועת היסת ועיין לרב
)מגן גבורים( פני יאושע וכן הבין הרב ש"י נר"ו ,וזה נזכרתי
מימי חורפי מקדמוני דנהירנא דבתחילת שמושי
שם ד"ה אינו עובר אלא וכו' בפ"ק דקידושין לפני חכמים כשיצאתי מבית מדרשו של מורי הרב
דחשיב השבת אבידה עשה שאין הזמן גרמא בית ישחק ובית מועד ז"ל והביאני הגאון מרן זקני
ז"ל ללמוד עם בנו הרב מר דודי בריה דרב
