Page 439 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 439
Pg: 439 - 14-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
למעבד היקש ממלת שה דקאי בקשיא דהא גם שה היינו בענין זה וא"ת ואמאי ליכא לאו דלא
אתא למילתא אחריתי למילף מניה ושמלה דמתני' תגזול וכו' .עכ"ל .כונתם בזה כי הוק"ל מ"ש
ידע לאיזה מילתא לרבות כמו חמור ושור ולכן לא בקידושין עשה דהשבת אבידה אין הזמן גרמא
יליף ההיקש אלא משמלה דאתת היא גופה להיקש כלומר ולכך הנשים חייבות והרי בלא"ה כתיב ביה
ולא לדבר אחר והא דקאמר שה לד"ה קשיא אינו לא תוכל להתעלם ואף אם הזמן גרמא נשים חייבות
אלא להאמוראים אבל לתנא דמתניתין פשיטא ליה במצות לא תעשה כי השוה הכתוב אשה לאיש לכל
דאתא למלתיה וכמ"ש רש"י ז"ל כן בד"ה אמרי עונשין שבתורה לז"א היינו בענין זה כלומר בענין
דליכא ל"ת אבל עשה איכא כגון נטלה לפני יאוש
מדנקט תנא וכו' ע"ש כנ"ל ליישב וק"ל. ע"מ להחזירה ולאחר יאוש נתכון לגזולה דליכא
אלא עשה ואהא הוקשה להם והאיכא לאו דלא
)צרור החיים( תגזול כמו בכובש שכר שכיר וכו' כלומר ויקשה
גמ' אלא אמר רבא חמור דבור לר"י ושה על הש"ס דהכא דלא אמר עובר משום לא תגזול
דאבידה לד"ה ק' .הק' הרדב"ז ז"ל בתשו' ח"ב סי' ויקשה ג"כ על הש"ס דקידושין למאי איצטריך
תת"ז אימא דאתא למעוטי שטרות דאם נפלו לבור לומר משום דהוי עשה שהזמן גרמא הרי בלא"ה גם
יהיה פטור ואם מצאן דרך אבידה לא יתחייב בענין זה איכא לאו דלא תגזול ונשים חייבות בל"ת
להטפל בהם ותי' כמו שתי' התוס' בב"ק דף נ"ד
ע"ש אלא שהתוס' לא הק' אלא גבי חמור והרדב"ז וק"ל.
הק' ג"כ גבי שה דאבידה ויש לדקדק דאמאי אינו )קול מבש"ר(
חייב להטפל בהם כיון דראויין לצור ע"פ צלוחיתו
של לוה או של מלוה כדאמר לעיל דף י"ג דהמוצא דף כז ע"א
שטרות שאין בהם אחריות נכסים אע"ג דאין גובה
בהם כלל מ"מ חייב להחזיר לצור ע"פ צלוחיתו מתני אף השמלה וכו' .כתב הב"ד וז"ל ואיכא
וי"ל דאיירי כגון שאינו שו"פ כדי לצור ע"פ למידק מ"ש דבעי בשמלה ולא בעי נמי באינך וכ"ש
צלוחיתו אלא מצד החוב שבתוכו היה ראוי להחזיר בשה דהו"ל למבעי כיון דקאי קשיא בהש"ס והדבר
צל"ת עכ"ל ועיין מה שתי' הר' שושנים לדוד ז"ל
למאן דדיין דינא דגרמי ודו"ק. ולענ"ד נראה לתרץ ותחילה אקדים מאי דלכאורה
)מאורות נתן( קשי"ל במלתיה דרבא דקאמר בש"ס ל"ל דכתב
רחמנא שור וחמור שה ושמלה וכו' דקשה דהא
שם אמרי מדקתני להו תנא לסימנים גבי שמלה שמלה איצטריך להיקש כדקתני במתני' ולא הול"ל
וכו' ש"מ דשה לאו לסימנים הוא דאתא .קשה אלא שור וחמור ושה למה לי .וי"ל דכונת רבא
דהא תנא לא נחית למילף משמלה אלא דדבר שאין לומר דלמה לי דכ' רחמנא ד' פרטות בחד פרטא סגי
בו סימן הרי הוא שלו דיאוש קנה .וצריכי שמלה כדי להקיש אליו ולימא לן חמור או שור או שה או
ושה דאי שה ה"א דאפילו דבר שאין בו סימן שמלה ומשני שמלה איצטריך להיקשא דסתם
דמתייאש מחזיר ואי תני שמלה ]לא[ הוה דרשינן שמלה יש בה סימן וכונת רבי לומר אף השמלה
מה שמלה מיוחדת שיש לה תובעין .ונראה דרש"י המאוחרת צריכה דחמור צריך למלתיה וכן שור
כיוון לתרץ זה שכתב וז"ל אמרי מדנקט תנא. כמ"ש הש"ס .אבל אי לא קתני אלא חמור לא הוה
במתני' למילף סימנין משמלה בהדי תובעין פשיטא דרשינן מיניה לעדי אוכף וסימני אוכף אלא להיקש
ליה דשה למילתא אחריתי אתא .דכיון דדרשא אבל כיון דאית לן שמלה להיקש אינהו פרטי אתו
דתובעים לא שמעת לה אלא בשמלה ,כן דרשה למילת' אחריתי כדאוקי בש"ס .ואין לומר דהו"ל
דסימנין לא שמעינן לה אלא משמלה .ולהכי תנא
להו לסימנין גבי שמלה דלא תימא דנפקא לן משה.
