Page 444 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 444
Pg: 444 - 14-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
תוס' ד"ה והוי שואל תימא דהול"ל לוה עלייהו ק' דמדברי רש"י הכא משמע אפילו עד חצי דמיו
וכו' .הקשה מהריב"ן ז"ל דמי מקשו התוס' דילמא אסור' ומברייתא משמע דוקא עגל אבל חצי שפיר
דהאי דקאמר והוי שואל כדי למיפטר בשאלה דמי ותי' הא דקאמר עגל לאו היינו עגל מעגלים
בבעלים כגון אם בעל אבידה היה עמו במלאכתו אלא הכונה דחצי דמיו של עגל זה שוה עגל מעלמא
משא"כ אי קאמר לוה הוי חייב באונסין אפי' היה וה"ט כיון דחצי דמי עגל מעגלים שמצא אפשר
עמו במלאכתו עכת"ק וכתב וצ"ע ליישב עכ"ל. לקנות בו עגל אחר א"כ הרי אתה הפסדתו עגל .אך
ולענד"ן ליישב דשאני שואל דפטור שאם שאל עיקר קושיא זו אינה כלום דאדרבא יש להקשות
החפץ ושאל או שכר בעליו עמו דפטור גם מפשיעה להפך דמדברי רש"י משמע דעד החצי הוא דאסו'
משום דהמשאיל ידע דחפצו גבי שואל וכיון שהיה משום דהוי חצי האבידה א"כ איך קתני בברייתא
עמו בשעת שאלה הו"ל לשומרו הוא עצמו וכיון עגל מעגלים דמשמע אפילו עגל א' לכמה עגלים
שלא שמרו איהו דאפסיד אנפשיה וכמ"ש הר' אסו' ואמאי הא בעי עד חצי האבידה דוקא וי"ל
החינוך ז"ל טעם זה בהדיא בפ' משפטים יעו"ש דחידוש הברייתא שלא תוציא דמים משלך ותקח
והגם שפסק מרן בח"מ ס"ס רצ"א דאע"ג שלא היה בהם עגל דא"כ לא השבתה לו אותו עגל אלא דבעי'
עמו בשעת אבידה ואינו יכול להציל אפ"ה פטור דכ"א תוציא עליו ממון פחות מחציו וזה שיעור
דנראה הטעם דהוא גזירת ה' כמ"ש מוהרח"א הזמנים דשיערו רבנן ג' חדשים לעגל וכו' דבשיעור
בהגהות עיר מקלט מצוה ס"ה ע"ש מ"מ ידע זה לא תוציא עליו החצי כמ"ש ה' זרע יצחק ז"ל
לחפציה גביה משא"כ בנדון דידן דבעל אבידה לא וכשיבאו הבעלים תטול ממנו מה שהוציא' על כ"א
ידע באבידתו גבי המוצאה דאם לא כן לימא ליה וא' כמ"ש הרמב"ם ז"ל בס"פ י"ג מהלכות גזילה
החזר אבידתו וכיון שכן לא שייך טעמא דגבי שואל ע"ש .וראיתי לרש"י ז"ל בחומש שכתב וז"ל
עד שנאמר דאיצטריך לומר והוי שואל כדי למיפטר והשבותו לו שתהא בו השבה שלא יאכל בביתך כדי
דמיו ותתבעם ממנו וכו' עכ"ל וזה היפך דבריו הכא
בשאלה בבעלים כמ"ש מהריב"ן ז"ל ודו"ק.
)צרור חיים( דקאמר אפילו עד חצי אסו' וצ"ע.
)מאורות נתן(
שם בא"ד .ר"ח וה"ג פסקו דהלכה כר"י מההיא
דאין בין המודר דקאמ' מחזיר לו אבידתו וכו' ראיתי שם ד"ה שם דמיהן מוכרן ומניח הדמים אצלו.
להתוס' בשבועות דף מ"ד ע"ב שהק' לר"י מדאמר הקשה הר' נימוקי יוסף בחי' על הרי"ף ז"ל ע"ד
רב' בר"ה דף כ"ה המודר הנאה מחבירו מותר רש"י אלו וי"ל מש' מדבריו שאין יכול לשום אותה
לתקוע לו תקיעה של מצוה וכו' ע"ש וק"ק מאי קו' לעצמו משום חשדא והא גבי מוצאת תפילין שם
אימא דרבא ס"ל כמ"ד אפי' נכסי בעל האבידה לעצמו ומניחן ותירץ משום דליכא חשדא דתפילין
אסורין על המחזיר מהדר ליה ומשום פרוטה דר"י בבי בר אבא שכיחי וקיצי דמייהו ויע"ש ולעד"ן
לא שכיחא כלומר שיבא עני בשעה שעושה המצוה לתרץ דשאני תפילין דכיון שהם דבר מצוה אין
לפיכך לא מתהני מניה כלל ולא"ד דהתם כ"ע ס"ל מקום לחשדא דמסתמא כל אדם שעושה דבר מצוה
פרוטה דר"י לא שכיחא א"כ ה"נ רבא ס"ל כן רוצה שלא יהיה באותה מצוה שום צד פקפוק
ואפשר דהתוס' רצו להסכים מימרא זו דרבא אפי' מחשש איסור גזל וכיוצא משום מצוה הבאה
לא"ד קמא וכמ"ד דס"ל לא מהדרי' ליה דחיישינן
בעבירה לכן אין מקום לחשדא.
לפרוטה דרב יוסף וק"ל. )יפה תלמוד(
)מאורות נתן(
דף כט ע"א
