Page 448 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 448
Pg: 448 - 14-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
שפיר קאמר הש"ס לא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה אקר' דאחריו אלא על קרא שלפניו וכמ"ש הכא
ע"ש .וראיתי למוהרי"א ז"ל בספר שמע יעקב בפ' ]א"מ ועיין בשע"ה ז"ל בה' יבום ולה' מג"ן ז"ל
חיי שרה ופ' לך לך שכ' וז"ל דלדעת הה"מ ז"ל באורך עכ"ה[ ויש לדקדק אמאי לא פי' עשה
בפי"ב מהל' גזילה ואבידה בעינן בעידן וכו' לגמרי דכהנים היינו וקדשתו והוי קאי גם על קרא שלפניו
וההיא דמציאה בבית הקברות איירי שהית האבידה דהיינו זונה וחללה ורש"י בעצמו פי' בחומש גבי
סמוך לביה"ק מיד עכ"ל ולא מצאתי מזה כלל שם קרא דוקדשתו דקאי על ב"ד דמצוין להפרישו
אלא דפי"א כתב כמ"ש לעיל ואפשר שהמפרשים בע"כ שאם לא רצה לגרש ילקהו עד שיגרש
הם שקיימו הגירסא אף לשיטתו ואיירי כגון והרי"ף ז"ל פי' להדיא עשה דכהנים מקר' זה
שהאבידה בפתח ביה"ק והוי בעידן ממש שכן ובשלמא לדעת התוס' ליכא נפקות' מזה אבל לרש"י
14
דייקינן ממ"ש דבעידנא דקא עייל בביה"ק אכתי לא ז"ל קשיא ]א"מ ולעד"ן דלק"מ דקרא דוקדשתו
דרשי' ליה בגמרא בכ"מ לכדתנא דבי רי"ש לכל מקיים וכו' ע"ש.
דבר שבקדושה ליטול מנה יפה ראשון ולפתוח
)צרור החיים( ראשון וכו' ואע"ג דבת"כ דריש ליה כמו שפרש"י
בחומש מ"מ רש"י הכא תפס כשיטת הגמרא דילן
רש"י ד"ה האי עשה וכו' אע"ג דלא תעשה נמי וכ"מ קצת בפ' יש מותרות דבחללה ליכא עשה
איכא וכו' .כתב הר' מגד"ן נר"ו וז"ל תימא לפ"ז וכבר ה' באר שבע ז"ל בהוריות ד' י"ב האריך
דאין ל"ת מועיל לדחות ל"ת א"כ איך אתי עשה לתמוה על פרש"י בחומש דשביק דרשה דגמ' דילן
דטומאה ודחי עשה ול"ת דאבידה וכו' ע"ש מה וכן תמה על הרי"ף שכתב קרא דוקדשתו עש"ב
שתי' משם הכריתות ז"ל .ולענד"ן דלאו דוקא עכ"ה.
לפירש"י קשיא אלא אפי' נימא דל"ת מועיל לדחות
)מאורות נתן( ל"ת מ"מ מאי אולמיה דל"ת ועשה דטומאה דלידחי
דף ל ע"ב לתו"ע דאבידה דאדרבה לתו"ע דטומאה גרע טפי
משום שאינו שוה בכל .ואפי' נימא דלתו"ע דהשבת
אבידה נמי הוא גרוע משום דאם באו בעלים ואמרו גמ' שלך קודם לשל כל אדם .ובפסקי הרמב"ם
לא בעינא ליתיה לעשה ולאו כלל כמ"ש הר"ן ז"ל ז"ל בענין זה יש מקום עיון טובא כי הוא ז"ל נתן
בפרק אלו נערות ע"ש מ"מ שקולים הם וא"כ הטעם בפי"א מהל' אבידה הלי"ח דכהן והיא בבית
קשיא אפי' תימא דלא כפירש"י ז"ל .ועיין מה הקברות אינו חייב להחזיר האבידה משום דלא אתי
שהקשה הר' יבין שמועה ז"ל על תי' הכריתות ז"ל עשה ודחי ל"ת ועשה ע"כ ומשמע דלא היה גורס
מההיא דלקמן דקאמר טעמא דכ"ר את שבתותי וגו' בש"ס הטעם ותו מי דחינן איסורא מקמי ממונא
ע"ש הביא דבריו הרב הנז' ומה שנלע"ד כבר קדמני דאל"כ אמאי לא הזכירו וא"כ לפ"ז צ"ל שהוא
מתרץ לקושית התוס' כתירוצם הראשון דעשה בו הרב הנז' קחנו משם וק"ל.
דמצורע שאני משום דגדול השלום דתירוץ הב'
)צרור החיים( שכתבו דסמיך אותו מי מדחינן איסורא וכו' ליכא
למימר דהא הוא ז"ל ל"ג האי טעמא כנז"ל אלא
תוס' ד"ה הא אין עשה וכו' וי"ל דלא קאי עשה ודאי למימר דהא הוא ז"ל ל"ג האי טעמא כנז"ל
דקדושים אלא למאי דכתי' בההיא פרשה וכו' .אלא ודאי כתירוצם הראשון וא"כ משמע דס"ל
עכ"ל .ועיין להתוס' ביבמות דף פ"ד ד"ה והא מצורע בימי חלוטו אסור בשתמיש המיטה וא"כ
כוליה וכו' שכתב דקאי נמי על קרא דאחריו דאשה מהו זה שכתב בפ"י מהל' צרעת הל"ו וז"ל מצות
זונה וחללה וכו' אבל רש"י פיר' התם דלא קאי עשה שיהיה המצורע וכו' והרי הוא מותר בתשמיש
