Page 454 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 454
Pg: 454 - 15-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
לסברת המתרץ ודאי דאית ליה דצער בע"ח לאו דטעינה דאי לא כתב פריקה ה"א דיו מה טעונה
דאורייתא. בשכר אף פריקה בשכר א"כ עכשיו דכתב פריקה
הגיד לנו הכתוב דפריק' לא מצי אתי מק"ו דטעינה
)מגן גבורים( משום דטעינה בשכר ואיכא דיו ולפי זה דברי רש"י
שם סימן בהמת בהמת אוהב שונא רבצן .ענינו
ברור בסוגיא שהם חמשה תא שמע דמייתי לאוכוחי אקרא קאי כלו' קרא הוא דאמר הכי.
מנייהו אי צער בעלי חיים דאורייתא ,ואגבן כיוונו )בני חיי – ליקוטים(
לרמוז דבר גדול ולישב הדבר על לוח לבנו וטעם תוס' ד"ה ב"ד וכו' וי"ל דמוכרת שלא בב"ד
לשבח היכי נימא אנן שהקפידה התורה על צער משום חינא וכו' .עכ"ל .עיין במהרש"א ז"ל הכא
בעלי חיים ,ולהעמידך על תוכן הענין הרי לפניך ובפסחים ע"ש ויש לדקדק דלפי סברת התוס'
לשון הרב בעל עמק המלך בשער תקוני התשובה דאלמנה אינה שוה לאחר בנכסי יתמי דהקילו בה
ואיתיה נמי בשער קרית ארבע וזה לשונו שם בפרק משום חינא ואילו התם בכתובות יליף דאמר מי שם
ה' ,והנה מי שחטא בעון משכב זכור דינו הוא לך גבי אלמנה מההוא גבר' דאפקידו גביה כיסת'
להתגלגל בחיות ובפרט בשפן וארנבת וכו' ,ובא על דיתמי וי"ל ]א"מ ונ"ל דהתם לאו ילפות' גמורה
הארמית ועבר וכו' או בכל בהמה חיה ועוף הטמא היא אלא לדמוייא בעלמא הוא דנקט לה דאשכחן
והטהור אחת דתו להתגלגל בהם וכו' עיין שם,
ובפרק ו' כתב ואם יקשה לך היאך אפשר להביא הכי בעלמא עכ"ה[.
גלגול אדם בבהמות וחיות טהורות או טמאות ,צריך )מאורות נתן(
אתה לדעת כי כל הבהמות והחיות והעופות יש להם
נפש יורדת ונשפעת אליהם מהחיות הנושאות את דף לב ע"ב
המרכבה ,אם טהורה היא נשפעת ממרכבה
הקדושה ,ואם טמאות הנה נשפעות מסטרא אחרא, גמ' מדברי שניהם נלמד צער בע"ח דאורייתא
כי כמו שיש מרכבה קדושה למעלה כך יש מרכבה ואפי' ר"ש לא קאמר אלא משום דלא מסיימי
טמאה וצורת חיות ובהמות טמאות נושאות אותה, קראי וכו' .קשה מנ"ל דר"ש ס"ל הכי ,ואימא דהוא
שנאמר זה לעומת זה עשה האלהים וכו' ]קהלת ז' אית ליה דצער בע"ח ]לאו[ דאורייתא ומסיימי
י"ד[ ,ולפעמים נמצאת שם נשמת אדם רשע קראי ואע"ג דשניהם שוים אין ללמוד מסברא חדא
שבעוונותיו נתחייב להתגלגל בבהמה או חיה, מחבירתא כדמוכח בש"ס .וי"ל דכיון דמוכרח
וברדת נפש חיה או בהמה זו לוקחים ומערבים עמה דרבנן אית להו דצער בע"ח דאורייתא ומשו"ה
הנפש ההיא וכו' עיין שם באורך .ומעתה נאמר דכי אמרו חדא בחנם וחדא בשכר ,א"כ גם ר"ש הכי
היכי דלא תיקשי אקרא אמאי קפיד על כל בהמה, ס"ל ,דאי טעמא דר"ש משום דס"ל דצער בע"ח
דבשלמא טהורה דהיא מסטרא דקדושא ניחא אבל לאו דאורייתא א"כ היינו ר' יוסי ]הגלילי[ ,דודאי
טמאה שהיא מסטרא אחרא אמאי ,ובהדיא כתב ר' יוסי אית ליה צער בע"ח לאו דאורייתא.
קרא כי תראה חמור וכו' )שמות כג ,ה( ,משום הכי ומדקאמר ר"י אומר ,משמע דר"ש לא ס"ל כוותיה.
יהיב הך סימנא ורמיז בהמת בהמת אוהב שונא, ואע"ג דעדיין לא הכריח ממלתיה דר' יוסי אלא
כלומר איברא דאיכא בהמת אוהב דהיינו מסטרא בתר הכי ,היינו לדייק מיניה דרבנן ס"ל דצער
דקדושה ואיכא נמי בהמת שונא דהיינו טמאה בע"ח דאורייתא ,אבל השתא דאין לן דרבנן ודאי
שממרכבה הטמאה ,מכל מקום אתרווייהו קפיד אית להו צער בע"ח דאורייתא ,שפיר יש להוכיח
קרא דלא נשבקינהו דלצערן ,משום דזימנין דרביע מר' יוסי דאף לר"ש צער בע"ח דאורייתא .ולא
בגווה נפש איזה אדם שעוונותיו ילכדונו ליכנס שם, שייך למידיחי כדקאמר תלמודא לקמן דבקראי
פליגי] ,ד[ר' יוסי לכו"ע בין לסברת המקשה בין
