Page 455 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 455
Pg: 455 - 15-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
)מאורות נתן( ומי יודע אם הוא אחד מקרוביו או בן גילו ומשורש
שם אשונא דמתני' קאי וכו' .ק"ק ,דכיון דקתני נשמתו ,ואיך שיהיה אף על פי שחטא ישראל הוא
בה לכוף את יצרו ,מהי תיתי לפרשה בשונא גוי, )סנהדרין מד ,ע"א( ואינו מן הדין שנתאכזר עליו
דאדרבא מצוה לשנאתו ,וליכא למי' נמי דלכוף טפי דבצעריה סגי ליה ,וזהו אומרם רבצן כלומר
יצרו הוא ,יצרו של גוי שעי"ז ,לא יהיה לו שנאה משום ההוא דרובץ שם ,ואתי שפיר לישנא דרבצן
עם יש' ,כיון שמניח חברו ומסייעו ,דזה אי אפשר, מאחר שכבר ראינו מלשון הרב הנזכר דהעלול
דמהי תיתי לדחות צב"ח ומצות פריקה דאורייתא, לעונש מר זה הוא הרובץ כלומר השוכב עם בהמה
בשביל אהבת הגוי שיאהבהו דאיבה לא שייך הכא,
כיון שהגוי רואה שאינו יושב ובטל ,אלא מסייע וחיה כו'.
ליש' חברו מהי תיתי שיהיה לו איבה על שאינו )למנצח לדוד(
אוהבו כישראל חברו ואפשר דלא נחית אלא
לאשמועינן דשונא גוי פטור מלטעון עמו מד"ת. שם ה"נ מסתברא דקתני אם היתה טעונה י"נ
היכא דלא שייך איבה ,ואפי' היה השונא לבדו אין זקוק לה וכו' .הק' התוס' בפסחים דף כ"ב ע"ב
וליכא אוהב בהדיה .וכדמעיט קרא כי תראה את והרא"ש ז"ל הכא בא"ז אימא דאסו' משום דאסו'
שור אחיך וכו' ,נופלים ,והיינו טעמא דלא מפליג להשתכר באיסורי הנאה ואפי' בחנם יש לו הנאה
בדידיה ,ולימא שונא שאמרו בשונאו בחנם .אבל כיון דהגוי מחזיק לו טובה ותי' לחד תי' דמשמע ליה
בשונאו בשביל דבר עבירה ,אוהב קודם וכמ"ש לגמרא הא דקתני בברייתא אין זקוק לה בכל ענין
התוס' משום דהא לא אצטריך לאשמועינן דפשיטא בין קאי הגוי התם ובין לא קאי הגוי התם דלא חשיב
דלא איירי אלא בהכי ,כיון דקתני לכוף יצרו ,וגו' נהנה לפי שאין הגוי מחזיק לו טובה ע"כ ועיין בטור
איצטריכא ליה דאפילו ליכא אוהב אינו מחוייב בסי' רב"ע דלא ס"ל חילוק זה ע"ש א"כ צ"ל דס"ל
כתירו' הב' דכיון שהוא מתכוין משום צב"ח ולאו
לטעון עמו ,וק"ל. משום טובתו של גוי מה שהגוי מחזיק לו טובה הוי
)חיי משה( כהנאה הבאה לו לאדם בע"כ דשרי בפסחים ע"ש.
אבל י"ל לפי תי' קמא דמשמ"ל דאיירי אע"פ שאין
שם מי סברא אשונא דקרא קאי אשונא הגוי שם א"כ רישא נמי איירי בהכי אפילו בשאין
דמתניתין קאי .כתב הרב ראש משביר ז"ל וז"ל הגוי שם א"כ החזור הקו' אמאי נזקקין בשאין הגוי
ק"ק דאי אמתניתא קאי מאי קמ"ל פשיטא דלא שם ומאי איבה איכא התם ואפשר לומר דשאני
מיירי אלא בשונא ישראל ,דהא קאמר כדי לכוף את רישא דליכא איסו' ומש"ה אע"פ שאין שם הגוי
יצרו .וי"ל דאה"נ דפשיטא דבשונא ישראל איירי נזקקין לו משום איבה דשמא ישמע הגוי ואיכא
אלא אתא לאשמועינן דלא תימא ה"ה שונא גוי איבה אבל בסיפא פריך אי אמרת צב"ח דאורייתא
חייב משום איבה ,קמ"ל דלא אמרו אלא בשונא כיון דאין הגוי שם אמאי אין נזקקין לו לקיים מצות
ישראל ע"כ .ולכאורה יש לתמוה על דבריו ,דאיך פריקה משום צב"ח ולא חיישינן שמא ישמע הגוי
קמ"ל דלא אמרו אלא בשונא ישראל אבל בשונא ואיכא הנאה כיון דאפשר דלא ישמע וליכא הנאה
גוי לא ,הא איכא איבה ולמה לא חייב משום איבה. צב"ח עדיף .ובעיקר קו' התוס' והרא"ש לא הבנתי
אמנם אחר התבוננות מעט נראה דלק"מ ,דהא דהא שכר של י"נ דאסור הוא מדרבנן כדאמ' בע"ז
דמחייבין ליה משום איבה היינו דוקא לענין חיוב ד' ס"ב דקנס' הוא דקנסוהו וצב"ח דאורייתא א"כ
טעינה שצריך לטעון עמו ,אבל להקדימו קודם קא מקשה שפיר הגמרא אי אמרת צב"ח דאורייתא
הפריקה דאיכא בה צעב"ח אינו יכול להקדימו אמאי אין נזקקין לו דליתי איסור' דאורייתא ולידחי
ואע"ג דאיכא למיחש משום איבה ,ושפיר איסור דרבנן כדאמ' בגמרא דשבת ד' קכ"ח ע"ב
אשמועינן דלא אמרו אלא בשונא ישראל .א"נ
וצ"ע.
