Page 461 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 461
Pg: 461 - 15-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
נשבע שאינה ברשותו ולא חיישי' שמא חזרה ובאה לא קא מיבעיא לי' אלא למ"ד סמוך לגניבה
לרשותו ומ"ל הביא עדים שנגנבה ומ"ל נשבע דמשכחת דאינהו הוא דמקני כגון שנגנבה אחר
שנגנבה וצ"ע ושו"ר להמש"ך ז"ל שתמה כן ע"ש. מיתתו אבל אי נגנבה בחיי האב למ"ד דמקני משעת
)ארץ צבי( גניבה ואפי' נגנבה לאחר מיתה למ"ד מעכשיו
פשיט' דקני משום רחמנות האב על הבן ובודאי
שם רב אשי אמר וכו' מי נשבע תחלה .וכולי. כשאמר ותשלמני לאו דוקא אלא אפי' יוצא ירכו
דברי רבינו בפי' המשנה בשבועות לא זכיתי ולכך לא קא מיבעיא ליה תלמודא בהכי נמצא לפ"ז
להבינם שהוא מפרש כרב אשי וא"כ איך יאמר דלאו בגניבה בלחוד הוא דקני דלעולם לא קני אלא
טעם דשמא עיניו נתן בה דמ"מ למה נשבע תחלה עד שעה שמשלם אלא כשמשלם קני למפרע או
ישבע אח"כ .גם מאי דתי' שזה הטעם כולל בכל משעת מסירה או משעת גניבה וא"כ למ"ד מעכשיו
המשכון קשה דהרי ע"כ מתני' בבגד מצוייר שינו לעולם האב הוא דמקני ולמ"ד משעת גניבה אם
מצוי כמותו דאל"כ למה נשבע ]שאינו ברשותו כיון נגנבה בחיי האב דאז הוא דמקני קני דרחמנות האב
דליכא למיחש[ שמא עיניו נתן בה ובדברי הש"מ על הבן וכשאמר ותשלמיני לאו דוקא ואה"נ אי לא
שלם מצי למימר דלא קני כפילה בגניבה אפילו
י"ל דבריו קצת וצ"ע. שילמו בנים והוצרכתי להארי' בזה משום דראיתי
)חלב חיטים( דהכ"מ ז"ל הניח דברי הרשב"א בצ"ע ועיין
במהרש"א ז"ל בד"ה שאל מן האשה כו' דהוא
שם ונהמניה לוה למלוה נמי בהא .ק"ק דמאי
קושיא ,הא לוה קים ליה ,ויודע שפיר כמה היה העירני בזה ודי למבין.
שוה ,ולהכי אינו מאמין במה שאומר המלוה דשוה )זרע יצחק(
פחות מזה ,ונראה דמקשה שפיר ,דבהכרח לומר שם ד"ה שלמו בנים והאב לא הספיק לומר
דלא קים ליה ללוה ואינו יודע כמה שוה .דאם יודע הריני משלם עד שמת ,עכ"ל .הכ"מ ז"ל ]פ"ח
כמה שוה ורואה דמשקר המלוה ,אם כן אמאי ה"ה[ כתב )דאע"ג דקי"ל( ]והא קי"ל[ דאין אדם
מאמינו שאינה ברשותו ,ואם כן כי היכי דמאמינו מוריש קנס לבניו ,ואיך פירש"י דנגנבה בחיי האב,
ותירץ דהכא בעל הפקדון קיים והגנב חייב לשלם
בהא נהמניה ליה נמי בהא ,והבן. לו הכפל ובני שומר מבעל הפקדון זכו ,דלגבי דידיה
)לחם אבירים( לאו קנס הוא עכ"ל ,ואני אומר דרש"י ז"ל יישב
קושיא זו במתק לשונו ,דכתב ולא הספיק לומר
שם ונהימניה מלוה ללוה .יש לראות בשלמא הריני משלם עד שמת ,א"כ לא חשיב קנס כיון
בשבועה שאינה ברשותו דהימניה לוה למלוה
משום שאינו יודע אם הוא ברשותו אם לאו ולכך דאכתי אביהם לא זכה בה ודו"ק.
כשאומר לו המלוה שאינה ברשותו הוה מאמין )זרע יצחק(
אותו משא"כ גבי כמה היה שוה שהמלוה יודע
בבירור כמה שוה וזה מכחישו ודאי שלא יאמין לו דף לה ע"א
ומאי פריך וניהמניה ושו"ר שהרגיש בזה הרב בעל
ספר הקיקיון וכתב לתרץ וז"ל ונראה דרש"י גמ' דטרח ומייתי לה .כ' הסמ"ע ז"ל והו"ד
הרגיש בזה בד"ה מ"ש דנקט תנא למילתיה בהכי להמפז"ל סי' רצ"ה סק"ה דאפילו כבר נשבע
שזה נאמן ע"ז וזה אינו נאמן ע"ז דלכאורה הלשון שנגנבה צריך לישבע שאינה ברשותו דאפשר
דנקט התנא אינו מכוון אלא הענין דקשה לרש"י שאחר שנגנבה חזרה ובאה לרשותו ומייתי ראיה
כמו שהקשינו ומכח זה פירש רש"י קושית הש"ס מכאן דאמרי' דטרח ומייתי לה ע"ש ותמיהני דהא
במ"ש ומ"ש וכו' היא כלומר דלא הו"ל לתנא הכא קאמר בהדיא דכשהביא עדים שנגנבה אינו
