Page 462 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 462
Pg: 462 - 15-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
דלא קנה כפילא אע"ג שלא הטריחו אבל בשכפאו לסתום דמהיכא תיתי לאוקומי מתני' שמאמינו דהא
הדיין לשלם ולא רצה ודאי דלא שייך לספק אם בודאי דאיירי שהמלוה אינו מאמין ללוה ומהיכא
דחויי קא מדחי ליה .ונראה דלא הוצרכו התוס' תיתי לן לאוקומי שהתנא מיירי במאמינו לוה
לומר זה אלא הכא ששילם דהכא אע"ג ששילם כיון למלוה והו"ל לפרש ותירץ הגמ' שזה מן הסברא
שלא שילם ברצונו אלא בע"כ לא קנה מה שא"כ שהלוה מאמין למלוה משום תומת ישרים תנחם
לעיל דלא שילם מספקא ליה לש"ס אי קנה אי לאו
ואע"ג דהכא כשלא שילם פשיטא ליה לש"ס דלא וא"צ לפרש עכ"ל.
קנה מדקאמר הכא אטרחי' בבי דינא הכא לא )קול מבש"ר(
אטרחי' ומשמע דאע"ג דלא הספיקו ב"ד לכופו
לשלם שהוא לא רצה לשלם לא קנה והתם משום שם משום ועשית וכו' .קשה דלעיל כתבו התוס'
דהוא חייב בב"ד משום שהוא טוען פשעתי אבל בדף כ"ד ע"ב גבי אבוה דשמואל דטעמא דלא מייתי
הכא שברצונו הוא מחייב עצמו מספקא ליה לש"ס מקרא דאשר יעשון משום דקרא לא אתא אלא
אי אמרינן דמהדר הדר ביה הרי כבר נתחייב בב"ד כשאחרים חייבין והוא פטור מה שא"כ אם כ"ע
ועתה שאומר איני משלם הרי הוא מטריחו בב"ד פטורים לא הזהיר הכתוב אלא משום לפנים מש"ה
ואם נאמר דלא הדר ביה אע"ג דמטריחו אין בכאן הוא דבעי למיעבד והא הכא כ"ע נמי פטורים
כלום וסמכא דעתו דמפקיד ועוד דכיון דחשבינן ליה דשורת הדין שומא לא הדרא .ונראה דהכא אע"ג
כאלו בדיבוריה קיים ואף על גב שמטריחו אין דמדינא שומא הדרא כיון דלא גבי קרקע זו משום
להקפיד כיון דמדינא לא מיחייב .והראבי"ה דקדק חובו להכי כשיפרענו הדרה למרה משא"כ לעיל
מדברי הרי"ף דאם שילם מרצונו אע"ג דאטרחיה גבי אבוה דשמואל תדע דהא שומא הדרא הלכתא
בבי דינא קנה כפילא וכמו שפירשנו בדברי התוס' הוא וב"ד כופין עליה משא"כ לההיא דלעיל דאין
ב"ד כופין אותו אפי' בההיא דר' ישמעאל ודר"ח
ופשוט. שאחרים חייבין אין ב"ד כופין אותם לעשות לפנים
)מגן גבורים(
משו"ה.
דף לה ע"ב )מגן גבורים(
מתני' השוכר פרה וכו' ישבע השוכר וכו' .ק"ל רש"י ד"ה לוקח הוי .דין לוקח נתנו לו חכמים
היאך ישבע השוכר שמתה כדרכה ודילמא פשע הלכך לא מהדר היכא דשמו לה ואנסיבא ומתה
בה .ואין לומר דהיה שם בשעה שמתה דא"כ איך וירשה בעלה וכו' .יש לראות דאמאי הוצרך
קתני שהשואל משלם לשוכר והא הויא שאלה לאוקמה במתה ,לוקמה בחיה ויפרש הכי ,דכלוקח
בבעלים וכדלקמן דצ"ו ע"ב ואם יש עדים שמתה עשאוהו חכמים ,דאילו כיורש ,עדיין לא היה יורש
בחיי אשתו ,ומהדר ,וכששמו ממנה אין מחזירין
כדרכה א"כ לא ישבע השוכר כלל. לבעל ,לפי שהוא כלוקח אחר ששמוה ,והו"ל כאילו
)ידי משה( מכרה נכסיה ,אבל אילו היה כיורש היו מחזירין לו,
ומיהו אי מת הבעל בחייה ורצתה להחזיר ,מחזירין
שם אר"י כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של
חבירו אלא תחזור פרה לבעלים ע"כ .כתב לה ומחזרת ,וצ"ע.
הרא"ש דף קל"ח ע"א טעמא דרבי יוסי משום )לחם אבירים(
דחשיב שוכר כאלו השאיל ברשות המשכיר הילכך
דין המשכיר עם השואל ע"כ .ומזה למד הטור בסי' תוס' ד"ה אטרחיה לב"ד וכו' .מדבריהם מוכח
ש"ה דאפי' היה בעל הפרה שם ורואה שמתה דאם לא הטריחו בב"ד כה"ג קנה וקשה דלעיל
כתבו התוספות בד"ה וחזר ואמר וכו' משמע התם
