Page 463 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 463
Pg: 463 - 15-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
לפרש מה עולה בדעתו של בעל הבית עד שהוצרכו כדרכה אפי' הכי מיחייב שואל לבעל הפרה שהרי
חכמים לחייב שבועה לשוכר בדבר שאין צריך הו"ל כשואל מבעל הפרה עצמו וחייב לו באונסין
לישבע ואמר שלא יאמר פשעת בה מפני שגם הוא כמ"ש שם הב"י ז"ל .ולפי זה מבואר שאפי' בזמן
שהשואל פטור מן המשכיר ואין הנאה לשוכר ולא
היה שם כשמתה. ריוח דהשתא ליכא למימר כיצד הלה עושה סחורה
)שדה יצחק( אפ"ה חייב שואל למשאיל דהא קאמר הרא"ש
טעמא דר"י משום דהוי כשלוחו .ולפי דבריו האי
שם בא"ד חזר שמעון ושאלה ממנו שבעים יום דקאמר ר"י כיצד הלה עושה סחורה למיפרך
מן השמונים וכו' ושמעון השואל משלם לו אדרבנן אמרה וקאמר אלא תחזור פרה לבעלים
ארבעה פרות שתים נחלטות וכו' ושתים על שתי ואפי' היכא דליכא סחורה .וכן צ"ל ג"כ לדברי התו'
שכירות לעשות אצלו עשרים יום .קשיא לי ,דהא ד"ה תחזור פרה וכו' .והיינו טעמא דמיבעי' לן בפ'
כשהשאילה לאחר למאה יומי ומתה בחמשים יום השואל דף צ"ו ע"ב בעל בנכסי אשתו השכורים
או בשבעים יום ,חייב השוכר להעמיד לו בהמה אצלה מאחרים אי שואל הוי וחייב באונסין
אחרת לעשות אצלו חמשים או שבעים יום ,והכא למשכיר או שוכר הוי ופטור מן המשכיר במתה
נמי הרי פירש הקונטרס עצמו דכאחר חשבינן ליה, כדרכה משום דשוכר פטור מן האונסין כדפירש
דמה לי בעלים מה לי אחר ,וצ"ע ,ועוד קשה דלמה הרא"ש שם דף קנ"ב ע"ב וכ"כ הרי"ף ולא מיחייב
לי שתי פרות לעשות אצלו עשרים יום ,והרי בפרה אלא בגניבה ואבידה .והרי שם אין ריוח לאשה
כלום דהא אין לה על הבעל כלום דשאלה בבעלים
חדא סגי ,והבן. היא וכדמפרש התם .וכמ"ש התוס' כאן ד"ה תחזור
)לחם אבירים( פרה לבעלים וכו' אין לפרש וכו' ע"כ .ותימה מ"ש
הטור שם בסי' ש"ז ואם השאילה לאחר ומתה
רש"י ד"ה כיצד אגרה וכו' הרי שוכר פטור כדרכה או נאנסה כיון שהשני חייב תחזור לבעלים
בשבועה וכו' עכ"ל .קשה היאך יכול ישבע כיון הראשונים וכו' ע"כ מאי כיון שהשני חייב דקאמר
שלא היתה אצלו רק בבית שואל .וכן יש להקשות דמשמע הא אם היה פטור ממשאיל זה כגון שנשאל
לקמן דקאמר פעמים ששניהם וכו' כגון וכו' ואמרו
נאנסה וכו' או בהיפך .והיאך נשבע השוכר כיון לו פטור גם כן מהבעלים הראשונים.
שלא ידע מאומה ממה שאירע .וי"ל דאיירי )עדות ביהוסף(
שהשואל נשבע ראשון שאינה ברשותו .ואגב נשבע
נמי שנאנסה וכמ"ש רש"י בד"ה נאנסה וכו' לקמן. גמ' שבועה כדי להפיס דעתו של בעל הבית.
והשוכר סמיך על שבועת השואל ונשבע גם הוא הקשה בלחם אבירים דכיון דהוי שבועות התורה
שנאנסה .א"נ כגון שראה אותה שמתה כדרכה וכן שלא פשע בה מה שייך לומר כדי להפיס ויותר
מדוקדק ממתני' דקתני ומתה כדרכה וכו' משמע קשה למה שפירש"י שלא יאמר פשעת בה דנראה
שאנו יודעים שמתה וק"ל .ולפי זה אין השואל משום הרינון הוא נשבע והרי מחויב הוא בשבועה
נשבע שאינה ברשותו כיון שהשוכר מודה שמתה. זאת והניח בצ"ע ואני בער ולא אדע מאי מקשה
ופי' זה הב' עיקר .דלפי' הא' עדיין קשה .דכיון שהרי שבועה שחייבתו תורה שלא פשע איירי
שהשואל הוא בעל הפרה למה צורך שישבע שמתה כדרכה תחת יד השוכר שלא יש העדים
השוכר .כיון דבעל הפרה בעצמו נשבע שמתה .אך כשמתה אבל כשמתה תחת יד השואל דבודאי שהיה
לקמן צ"ל כפי' הראשון .דאל"ה למה צריך השואל גם השוכר שם כשמתה דאם לא כן היאך ישבע אין
לישבע לשוכר שאינה ברשו' כיון דהשוכר יודע. השוכר חייב לישבע וכדי להפיס דעתו של בעל
ולמה קתני כגון ששניהם אמרו נאנסה או מתה הבית אמרו חכמים ישבע השוכר ורש"י ז"ל אתא
כדרכה ודוק'.
