Page 469 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 469
Pg: 469 - 15-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
בדעת הטור דס"ל בסי' ש' דאפי' בכרך א' אי תבעי מינה אשינוייא דהו"ל למידק ואי איירי באו ומת
ליה חייב לצי"ש א"כ ליכא לפרושי שקושיית ]לא[ חשיב הו"ל למידק אלא דקאי אדעלמא ועיין
הרא"ש היא אכרך א' דמ"ש הכא דפטור לצי"ש
והתם חייב כמו שצידד ה' גד"ת דמאי קו' הא התם בס' המלחמות בזה וממ"ש תבין כונתו וק"ל.
בתבעי ליה ואף בכרך א' חייב לצי"ש א"ו )חלב חיטים(
כדכתיבנא .ודע שהרא"ש מפ' הסיפ' מאי דקתני
פטור מדינא מיהו חייב לצי"ש ולר"ע א"ש רישא גמ' התם שהפקידו אצל רועה שלא מדעתו.
וסיפ' אלא דלענין דינא אכתי האי שנוייא קאי ולכאורה קשה א"כ כיון דע"י שהניחוהו שלא
דבכרך א' לא מחייב לצי"ש היכא דלא תבעי ליה מדעתו לא הו"ל למידק א"כ הדר דיניה כסיפא
ושייך רישא וסיפא בכרך א' וסיפ' מדינא ורישא דמתני' דאמרי' בב' שהפקידו זה מנה וכו' וא"כ גם
חייב לצי"ש אבל התוס' אינם מפרשים כן אלא דגם בזה הול"ל כן ואמאי אמרי' מניח ביניהם ומסתלק
גם יקשה מ"ש מגזל מה' דאמרי' לר"ט יניח בידו
כדתבעי ליה פטור אף לצי"ש וק"ל. ולכאורה י"ל דשאני הכא כיון שהפקידו שלא
)חלב חיטים( מדעתו אין מוטל עליו לשמרו וכן היה נראה
בהשקפת העיון ושו"ר שכ"כ התוס' במס' בכורות
תוס' ד"ה וממאי דרע"ק וכו' .דבריהם אין להם די"ח מיהו מדברי התוס' דהכא ד"ה שלא מדעתו
שורש כלל בש"ס ולענ"ד דה"ק ממאי דר"ע היא שכתבו לאו דוקא וכו' הדרא קושיא לדוכתה
דילמא מאן דפליג עליה במתני' דנפל הבית וכו' וצריכין אנו לומר דכונת התוס' הכא הו"ל דלקושית
דס"ל דאלו ואלו מודים דיחלוקו ומספיקא מפקינן הש"ס דלא הו"ל למידק לאו דוקא שלא מדעתו מכח
ממונא ואע"ג דהוי שמא ושמא כי הכא ומשני קושיא דידן צריכים לומר שלא מדעתו ממש וק"ל.
מדקאמר מודה ר"ט באומר מכלל דבהא פליג רע"ק )קול מבש"ר(
ואע"ג דהוי שמא ושמא מחייב ר"ע מדינא ומודה לו
ר"ט בבא לצאת י"ש דפטור ותירץ הא אוקימנא ולענין פסקא דשמעתא .הנה הראש ז"ל כתב
וכו' ור"ע גופיה לא מחייב ליה אלא בבא לצאת משמע דאכתי קאי אההוא שנוייא דבכרך אחד לא
מחייב אפילו לצי"ש ובב' כריכות חייב בפקדון אי
י"ש. תבעי ליה ולא דמי למנה לי בידך וכו' דהתם ברי
)מגן גבורים( ושמא והכא ברי וברי עכ"ל נ"ל שקושייתו היא
אשני כריכות חייב בפקדון ר"ל מדינא חייב ולא
דף לח ע"א דמי למנה לי בידך דהתם אינו חייב אלא לצי"ש ולא
מחייב מדינא והא התם הו"ל למידק דס"ל דבהלואה
מתני' המפקיד וכו' לא יגע בהם וכו' .ע"כ .לא חשיב הו"ל למידק ותי' דהתם משום דהלה טוען
דמיא למאי דתנן בפ' אלו מציאות דף כ"ח ע"ב דבר שמא והלה טוען ברי אבל הכא שניהם שוין שכלם
שאין עושה ואוכל ימכר לכ"ע דהתם עכ"פ יבא אינם יודעין מיהו הכל ברי בחיובא גם האחד יודע
לידי כילוי קרנא אם ישאר על אותו המשך ובקרב בבירור שחייב לא' וכדכת' התוס' לאידך שנוייא
ימים יאכל כדי דמיו אבל הכא אפי' ישארו הפירות ולכך חייב מדינה וזהו הבנת הטור סי' ע"ו שדקדק
על אותו המשך אינם באים לידי כילו' קרנא שעכ"פ מדברי הרא"ש אביו דבמלוה ע"פ חשיב הו"ל
ישאר גופם ובמשך זמן רב יותר מדאי על דרך למידק וכת' מרן שכ"כ הרא"ש והביא לשונו
אפשר יחזרו עפר .ומ"ש בגמ' לקמן ע"ב ע"כ לא שבכאן ועיין בש"ך סי' רכ"ב דלפי הבנה זו ניח'
קאמר וכו' אלא משום דקא כליא קרנא וכו' היינו ועיין בס' גדולי תרומה מה שנדחק בדעת הרא"ש
ז"ל והגיה בדבריו וק"ל .וזה הפירוש הוה מוכרח
