Page 476 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 476
Pg: 476 - 15-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
ליה בצילה ואם כן אי ערבית ליה מפסיד ליה ולכך חתימת זקן ולעולם דמרי בר איסק לא היה יודעו
לא ערבית כיון דאין ליה הפסד כי דעתי היה לנכות כלל.
לו ,ועוד קשה דמאי דעתיה דהמקשה וכי לא ידע
מתני' ערוכה דר"י לית ליה מחילה דהמשניות )ויאמר שמואל(
שגורות הן ,ולהא י"ל דהמקשה ס"ל דדוקא התם
לית ליה מחילה לר"י דאיכא הוכחה דלאו מחילה תוס' ד"ה אלא לכור כו' וי"ל דאין להם דיוח
דמסתמא לא יתן מאתים זוז על צמר בלא בקר אבל להטמין בתיבה וכו' .עכ"ל .עיין מ"ש בזה
הכא דדבר מועט איכא למימר מדלא עריב אחולי מהרש"א וז"ל וק"ק מי הכריחם לומר בפחות מכור
אחלה ליה וכמ"ש התוס' ד"ה לדברי ר"י אסור דרב דיוציא מיהא לפי חשבון כו' דאימא דקושטא הוא
פפא הכי ס"ל והמתרץ חידש ליה דאביי לא ס"ל בפחות מכור כיון דאין להם מקום כו' אינן אוכלים
הכי אלא שוים הן ולקושיא הא' איכא למימר כיון וכו' ולא יוציא ממנו כלום דהא ..איני יודע מה
דזה תלוי בדעתו דמצי אמר דלא אחלתיה והא דלא מקום לסברא זו אטו מפני שאין מקו' לבא עכברים
ערבית משום דניחא ליה בצילה ואיכא למימר נמי הרבה לא יבא אפילו אחד גם מ"ש הגה הדפוס חדש
דלמא קושטא דמלתא הכי דאחליה ואם כן מצי דאין להם ריוח להטמין בתיבה ומ"מ וכו' ופי' הוא
למימר ליה דלא מהימנת לי דדעתך הוא משום ע"ז ורצונו דבכור אין לפירות ריוח בתיבה שיטמין
הנאה שלי דלא ליפסד אלא דמחלת לי והשתא הוא אותם הנפקר שם אבל פחות מבור היה לו לנפקד
שחזרת בך ולכך איצט' לשנויי אחרינא אליבא להטמין וכו' ולכך לא יוציא ממנו כלום ומשום דאף
דאביי דרבי יהודה לטעמיה ודו"ק .ובהכי ניחא מה בכור היה ראוי למקצת ממנו להטמין בתיבה ולכך
שהקשה הרב אור חכמים ז"ל בתוס' ד"ה לדברי קאמרי ומ"מ לפי חשבון כו' יע"ש עכ"ל ולא ידעתי
ר"י וכו' וי"ל דרב פפא סבר דצמד בקר וכו' וז"ל, איך ניחא ליה הגה זו שיש בה כמה דוחקים אם
ויש לדקדק לפי זה מאי מקשה תוס' לעיל ד"ה מהלשון דקאמרי להם ריוח והם לא הזכירו פירות
לדברי חכמים נימא וכו' דילמא סבר אביי דוקא גבי בלשונם ומאי להם דקאמרי ולא זו אלא דהלשון בא
צמד בקר אית ליה מחילה וכו' אבל הכא י"ל דלא עקום כמו שנדחק הרב לישבו עוד זאת דבע"ז
מחלית ליה כי דעתו היה לנכות לו אחר כך ולא שבקו פחות מכור דהוא עיקר קושיתם ונקטו כור
עריב לו תחילה דהיה סבר דניחא ליה במזוקק טפי בתירוצם גם מ"ש דפי' ומ"מ וכו' דר"ל דמשום דאף
עכ"ל .ולפי דרכינו הנה נכון מדמתרץ תלמודא בכור היה ראוי למקצת וכו' הם דברים תמוהים
אליבא דאביי משמע ליה דלא ניחא ליה בהאי סברא דהרי לפי הגה זו קיימו סברתם בקושיתם דלר"י בן
דמצי אמר ליה לא מהימנת ליה דילמא אחלתיה נזרי כך אוכלים מכור כמו מחצי כור או בפחות
וא"כ מה יועיל אם יטמין מקצתו הא מהנשאר בחוץ
ודו"ק.
)ימי אברהם( יאכלו כמו בכולו וצ"ע.
)אור יקרות(
שם ר"י לטעמי' דלית ליה מחילה דתנן וכו'. דף מ ע"ב
לכאו' משמע מכאן דטעמא דרבנן משום דאית להו
גמ' ולימא ליה מדלא ערבי אחולי אחלה לי ר"י
]מסתמא אחולי אחיל גביה[ וזה הפך דברי התוס' לטעמיה ע"כ .וקשה לי כיון דמוקי ליה בבעל
בב"ק ]ד' מ"ו[ שכתבו ]דטעמ' דרבנן דאין הדמי' הבית עסקינן דניחא ליה בצילה ואם כן אינו יכול
לומר לו מדלא ערבית לי אחלה לי דמצי למימר
מודיעי'[ אלא משום דאיכא ]רובא וחזקה[ רובא לעולם לא מחלית להי כי דעתי היה לנכות לו אחר
דקרו ]לצמד צמד ולבקר בק' ועוד[ שהוא מוחזק כך והא דלא ערביה משום דהוא בעל הבית דניחא
אלא העיק' הוא ]דטעמא דרבנן משום[ מחילה ומזה
יתו' קו' ]התוס' בד"ה לדברי חכמים וכולי שהק'[
