Page 481 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 481
Pg: 481 - 16-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
נוטלים ממונם עכ"פ מן הספסר ודינו של ספסר עם דכתבו התוס' בדצ"ה וכמ"ש המעיין וק"ל .והנה 1
האפטרופוס והרועה שבין שניהם מית תורא. במ"ש עוד שם בגמרא וכי אתמר דרבא אסיכא
ודבריו צריכים תלמוד שהרי האפוטרופוס עומד אתמר כו' מהו דתימא תחילתו ב"ב קמ"ל דכלהו $customer
במקום היתומים בכל דבר והספסר אינו יודע כי אם פשיטא היא כו' ע"כ נראה דהוי הפך ממ"ש התוס'
האפטורופוס ואם הפסיד האפוטרופוס לא ישלם הכא וכמו שהקשה הרב יד המלך פ"א מה' שכירות
הספסר והיתומים יתבעו האפוטרופוס .ועוד היאך ה"ד יע"ש .וראיתי להרא"ם הבא בא"ז שם בקמא
השמיט הרמב"ם דין התלמוד והביא ענין אחר ואין שכתב דמ"ש מהו דתימא חבו"ב הוא הוי אפילו
דרכו בכל חיבורו כי אם להעתיק ענייני הגמ' למאן דאמר חייב הכא פטור קמ"ל דחייב ומ"ש
בצורתה .ואם היה חילוק בין ההוא עובדא דבגמ' דכלהו פשיעה לישנא קלילא נקט עכ"ל הרי מעתה
לדינו היה צריך עכ"פ להביא ג"כ מה שנזכר בגמ' נסתלק' קושית הר' וכמ"ש ה"מ והקושיא הב' נמי
להודיעו הך דינא דגמ' .אלא ודאי אין חילוק
ואפוטרופוס יתומים במקום לוקח דעלמא קאי. יש לדחו' בקל וכמ"ש המעיין בדו"ק.
וצריך לתרץ כמו שתירץ בב"י ובכ"מ או בענין )אבני שהם(
אחר .וכן נראה מדברי רבינו האיי בס' מקח וממכר
שער מ"ט שהביא ראיה שנשבע הספסר ונפטר מן דף מב ע"ב
הלוקח בלשון זה כדגרסי' ההוא אפוטרופוס וכו'
משמע דעובדא דאפוטרופוס היינו דינא דידיה עצמו גמ' ומשתבעה אמיה וכו' .כתב הרא"ש ז"ל ולא
דביה עסיק דאל"כ היל"ל מדגרסי' במ"ם .ומה שלא מחייבא לאשתבועי דלא אמר לה דלאו דידיה נינהו
הביא הרמב"ם דמי בשר בזול ,אפשר שהוא מפרש ואע"ג דטענה זו גורמת כל הפיטור דמי יזקקינה
דמי בשר לשחיטה כמ"ש הרא"ש בשם הראב"ד. לשבועה זו שאין המפקיד יכול לטעון אלא שמא
ודין הרועה שהוא שומר שכר עם היתומים פשוט אמר לה והיא טוענת ודאי שלא אמר לי וגם בנה
אמר כן עכ"ל הוסיף לומר וגם בנה אמר כן דאי בנה
הוא לא הוצרך הרמב"ם להזכירו וצ"ע. אמר שאמ"ל דלאו דידיה נינהו ודאי צריכה היא
)עדות ביהוסף( לישבע וזה פשוט מיהו עכ"פ יש לשאול ואמאי
אינה נשבעת ע"י גלגול ואחר חיפוש מחיפוש
שם דאשכחו למריה דתורא ושקיל וכו' .יש ראיתי בסי' רצ"א סכ"ג בש"ך שהביא דברי
לדקדק דלפי מאי דמסיק הש"ס דאיירי בספסירא הרא"ש וע"ש במ"ש עליו והא דפטורה וכו' יעו"ש
דזבן וכו' .א"כ איך נתן המעות הספסירא ליתומים. ולולי דבריו ז"ל יכולים אנו לומר דלדעת הרא"ש
והא מצי לטעון אנא לא ידענא ליה והקונה איבעי אפי' ע"י גלגול אינה נשבעת דהרא"ש אזיל
ליה לאודען והיא טענה אלימתא למיפטר נפשיה לשיטתיה שסובר בטענת שמא דאין מגלגלין ושו"ר
בה .ואפשר דהא דשקלי היתומים מעות מספסירא בש"ך עצמו שהביא משם הרא"ש בסי' שד"מ דאין
לאו בב"ד קאמר אלא דתפסי מעות הספסירא בלא מגלגלין בטענת שמא יעו"ש גם בסי' צ"ה כי
ב"ד כגון שחטפו מידו .או מעותיו היו ביד היתומים
מקודם ועיקלו אותם בידם מצד דמי השור שלהם. תדרשנו ומצאת] .א"ה ,עי' חיי משה מאימראן[.
דיקא נמי דקאמר הש"ס ושקול וכו' ואל קאמר )קול מבש"ר(
ושקול יתמי זוזי מיניה בי דינא .ומ"ש רש"י ד"ה
ושקול וכו' דאמרי ליה מקח טעות הוא וכו' פי' שם ההוא אפוטרופא וכו' הילכך מישתבע איהו
לאחר שתפסו המעות אמ"ל דמק"ט הוא .וכן ראיתי דלא הוה ידע .ע"כ .בפי"ו מה' מכירה כתב
למהריב"ן ז"ל שכתב כן על התוספות לפי דרכו, הרמב"ם ז"ל שנשבע ונפטר הספסר מן הלוקח
והביא ראיה אחרת ע"ש .א"נ אפשר לומר דאע"ג והטור ח"מ סי' רל"ב הקשה עליו ובס' ת"ח תירץ
דבגמ' שאני משום שהיתומים לא פשעו ולפיכך
