Page 479 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 479
Pg: 479 - 15-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
הרמוז בידו .או יובן בס"ד ,ע"ד מ"ש מונבז המלך דיקשה ומנ"ל דאינה צריכה חסרון דילמא תרוייהו
אבותיו גנזו במקום שהיד שולטת בו ,ואני גנזתי דלא נאמר דיו ומשום דחד מחבריה לא מצי למילף
במקום שאין יד אחרים שולטת בו ,אבותיו גנזו ובפשיטות היה מקום לומר דל"ק להו כן משום
לאחרים ואני גנזתי לעצמי ,ולכן אמר טוב תיעשה שהם סוברים דודאי למ"ד אינה צריכה חסרון אי
בכספו צדקה ומצוה שאז יהיה כספו מצוי בידו ולא לא הוה אלא חד קרא פשיטא דלא הוה מוקמינן ליה
ביד אחרים .אי נמי דארז"ל כספים אין להם שמירה אלא לאינה צריכה חסרון ולכך לא קשיא להו אלא
אלא קרקע ,וידוע כי יד ר"ל מקים כמו מציב לו יד, למ"ד צריכה חסרון דלדידיה טפי מוקמינן לדיו
וכן יד אבשלום ,ולז"א יהיה מצוי בידו כלומר ובזה היה מתורץ מה שהקשה מהרש"א בסה"ד
במקומו ,בקרקע שהוא יושב עליה ,ולא יתן אותו
בהקפה לאחרים ,או יניחנו בתוך תיבתו ,כי אפשר ונעתיק דבריו בס"ד יעו"ש בחדושינו.
שיגנב .ומ"ש ר"י ישלש מעותיו שליש בקרקע, )קול מבש"ר(
היינו שיקנה בו קרקעות ויאכל פירותיהן ,אך אותו
השליש שבידו תהיה שמירתו בלילה בקרקע ,ועל דף מב ע"א
זה אמר יהיה מצוי בידו ,ר"ל במקומו .או הכונה אם
נושא ונותן בו ,לא יהיה בעיר אחרת ,אלא בידו, גמ' בשלמא כלהו הא ניחא אי גרסינן או שמסרם
דהיינו במקומו שהוא דר בו ,דאז יהיה קרוב אליו לבנו כו' .כמו שהיא הגירסא לפנינו וגם אמנה
גירסת הרי"ף והרא"ש דגרסי או נעל בפניהם כו'
בכל עת. דמיעוט רבים שנים דהא איכא תרתי חלוקות מלבד
)בן יהוידע( הא דצררן והפשילן לאחוריו ורובו ככולו אמנם לפי
מ"ש בגליון לפנינו דמשמע מרש"י לעיל דל"ו דל"ג
שם .אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן או שמסרם אלא ומסרם קשה לשון כולהו ורואה
העין .נראה על כן הטל יהיה ממנו ברכה יותר מן אני לרש"י שם דל"ו ע"א שכ' וז"ל מסרן לבנו כו'
המטר ,בשביל שהוא סמוי מן העין ,גם המטר או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים ע"כ מלשון זה
שיורד בלילה יש בו ברכה יותר מן המטר שיורד משמע להפך דרש"י גריס במתני' או שמסרן כו'
ביום ,ולכן ארז"ל ונתתי גשמכם בעתם ,שיהיו אלא דל"ג או נעל כו' מדפי' שם בפניהם בפני אותם
יורדין בלילי שבתות ולילי רבעיות ,שאין בני אדם קטנים כו' דל"מ כן מהא דאמרינן בגמרא בשלמא
הולכין ,והטעם מפני שבזה יהיה סמוי מן העין ,וכן כלהו כו' כדאמרן ועיין להר' חו"י במתני' ד"ה ונעל
היה בימי שמעון בן שטח שהיו יורדין הגשמים
בלילות דוקא ,והשמש זורחת ביום והולכין ודוק.
למלאכתם ,והיה בהם ברכה שהיו חיטים גדולים )יפה תלמוד(
ככליות ,וכנז' בתענית דף כ"ג ,והנה מלוי אותיות
עין עולה קכ"ו כמנין אפילה ,לרמוז מטר היורד שם אר"י לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו,
באפילה שהוא סמוי מן העין יש בו ברכה ,ולכן שנאמר וצרת הכסף בידך .י"ל הול"ל מצוי אצלו,
אותיות המלוי שהם מספר אפילה הם סמוי מן שאין האדם שומר כספו בידו ,אלא בתיבתו או
אותיות עין ,ולז"א אין הברכה מצויה אלא באפילה, בכיסו ונ"ל בס"ד ,שרמז לפי דרכו שראוי להוציא
שרמוזה באותיות שהם סמוי מן העין ,דהפשוט גלוי כספו בדבר טוב בלבד ,ולא בדבר רע ,ומספר טוב
רמוז בידים ,כי הכף ואצבעות הם ט"ו פרקים,
והלוי סתום. והזרוע ופרק המחובר לכתף הם שנים ,הרי טוב
)בן יהוידע( פרקים ,ועשה הקב"ה בריאת האדם כן לרמוז לו
שיעשה בידו טוב ולא רע ,ולז"א לעולם יהא כספו
של אדם מצוי בידו ,ר"ל שיעשה בכספו פועל טוב
