Page 484 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 484
Pg: 484 - 16-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
דבעיא זו גם למ"ד אינה צריכה חסרון שהרי הוא אם בפני עדים וכן שכן מחשבה בלא דבור כלל ואלו
פסק כמ"ד אינה צריכה חסרון ובזאת הבעיא לא התם פירש דאפילו מחשיב חייב וכל שכן אמר בפיו
הכריע ועיין טעם זה בהרב מ"מ הביאה רב בסמ"ג
וצ"ע ודו"ק.
]הספר מגן גבורים[ יעו"ש. )ימי אברהם(
)קול מבש"ר(
תוס' ד"ה ר"ע אומר וכו' לכך נראה לב"ש
פרק הזהב דאמר ילקה בחסר וביתר מיירי אף ביוקרא וזולא
וכו' .עכ"ל .ובהכי ניחא ליה תוספתא דפרקים
מתני' אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול שכתב וז"ל השולח יד בפקדון בש"א ילקה בחסר
ומדור הפלגה וכו'] .ויש לדקדק למה לא נקט אלא וביתר כיצד הפקיד לו מב' ועמדו מד' מד' ועמדו מב'
אלו[ ולא סדום ומצרים וכו' ]ואפשר לומ' דאלו[ נותן לו מב' )מד' כצ"ל נ"ל( עכ"ל דלכאורה דדברי
הב' הם דומים למי ]שאינו עומד בדבורו שעושה התוספתא תמוהים דמדברי התוספתא מוכח דהא
ע"פ קו הדין וכן אלו[ עושין ע"פ קו הדין ]כי אנשי דקאמר ילקה בחסר וביתר הוא איוקרא וזולא ובגמ'
דור המבול היו כל אחד[ נוטל פחות משוה פרוטה מוקי לה בשבח שלא ע"ג גזילה אבל בדברי התוס'
כדי שלא יתחייבו בדין כדאית' בילקוט היה א' מביא ז"ל שכתב וב"ש איירי אף ביוקרא וזולא דבהא ל"פ
קופה תרמוסי' וכו'[ וכן דור הפלגה ]דכתיב הן עם ב"ה ניחא ואעידה ליעדים נאמנים דזהו כוונת
א'[ ושפה אחת לכלם ]ועתה לא יבצר מהם כל התוספתא מדלא נקטה מילתיה דב"ה דהילכתא
כוותיה ולא נקטה אלא מילתיה דכ"ש דלפי מ"ש
אשר[ יזמו לעשות )חסר והי"ח(. ניחא דכיון דהתוספתא איירי ביוקרא זולא דברי
)חלב חיטים( ב"ש בזה לכ"ע לכך לא נקטה אלא מילתיה דב"ש
רש"י ד"ה )קונות( ]קונה[ את הכסף וכו' מי ודו"ק.
שטבעו חשוב לטבוע וכו' ומי שאין טבעו חשוב )מגדנות נתן(
ולא חריף הוי כפירות .עכ"ל .לכאורה חשוב מאן
דכר שמיה והלא אין זה אלא ס' הילדות דאזלינן שם ד"ה החושב לשלוח יד בפקדון וכן מחשבת
בתר החשוב משא"כ בזקנות סבר דחשיב ליתיה פגול נמי הוי בדבור וכו' .עכ"ל .מנאן ק"ל למה
כלל והעיקר הוא משום החריף ועוד דרש"י נכנס שכתב בש"ע א"ח ]סי' צ"ח[ שצריך שלא יהרהר
בא' ויצא בב' דמתחילה כתב מי שטבעו חשוב לבד בתפלה שהמחשבה פוסלת כמו הקרבן שמתפגל
ולבסוף קאמר תרוייהו מי שאין טבעו חשוב וחריף במחשבה ע"כ שזהו היפך דעת התוספו' דהכא
ובפשיטות היה מקום לומר דכונת רש"י בזה לומר ודחולין ודפסחים ועיין בהתי"ט ובהרמב"ם פ"ב
דודאי ברישא דאמרי' הזהב קונה את הכסף אין מה' פסולי המוקדשין ויש לי אריכות דברים בזה
הטעם אלא משום דכסף חריף וכפירש"י שם אבל
בסיפא דהנחשת קונה את הכסף בא רש"י לומר ואכתוב במקום אחר בס"ד.
דבין אי אמרת מי שטבעו חשוב הוי טבעא )חלב חיטים(
וכילדותיה בין אי אמרת מי שהוא חריף הוי טבעא
וכזקנותיה א"ש סיפא דקתני הנחושת קונה את דף מד ע"א
הכסף משום דאין טבעו חשוב וחריף ובתחילה דלא
קנט רש"י החריף משום דסמך על מ"ש בדבור גמ' בעי רב אשי וכו' .מפשט הסוגיא דהבעיא זאת
הנ"ל מקול"ז דטעמא הוי משום חריף וק"ל ואף דוקא למ"ד צריכה חסרון משא"כ למ"ד אינה
שזה נכון נוח לי יותר לומר דכל לשון חשוב צריכה חסרון וכך יראה מדברי רש"י בשמעתין
שכתב לשמואל בעי מיהו מדברי הרמב"ם משמע
