Page 486 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 486
Pg: 486 - 16-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
)מגן גבורים( מידי דהוה אכסף לב"ה .ולקמיה פרכינן למ"ד אף
בפירות על דינרין מחלוקת דהוה להו לאיפלוגי בה.
תוס' ד"ה אחד וכו' וגם מדמשער ליה בדינר של )עדות ביהוסף(
כסף וכו' .עכ"ל .ק"ק נימא דלגבי כסף הוי לא
קייץ דפעמים אוקיר או זול האיסר אבל לעולם שם אף בפירות על דינרין מחלוקת .ומאי דתנן
האיסר הוא שמונה פרוטות וא"כ לא מוכח מידי במתני' מטלטלין קונים את המטבע) ,א"ה עי' חי'
אלא מההיא דקדושין ובגליון הביאו בש"מ כ"כ על רעק"א( צ"ל דלא קאי אלא אמעות רעות ואסימון,
ואינהו עדיפא מדהא ,וכך היא סברת התוס' )לעיל
קושיא ראשונה של התוס' ואינו מובן. בע"א ד"ה הזהב( והרי"ף .א"נ שאני הכא דכתיב
)משמרות כהונה( וצרת הכסף ,בעינן דהוי טבעא מצד נפשיה ,וכך
דף מה ע"א היא סברת הרא"ש ז"ל.
)מגן גבורים(
גמ' וש"מ ר' יוחנן הוא דאמר אין מחללינן .י"ל
דאימא דלגבי נפשיה הוא דהוי פירא אבל לגבי רש"י ד"ה אתא לקמיה וכו' .חושש היה משום
פירא הוי טבעא .ונראה דאיהו גופיה משני ליה רבית .מה שהוצרך רש"י ז"ל לומר זה משום דדרך
דלענין הלואה ]שאני[ ,דאיהו לגבי נפשיה הוא דהוי העולם דבתחי' ובא התובע לב"ד וישלח אחר
פירא ,אבל לגבי מעשר הוי טבעא .ואה"נ דבמקח הנתבע וכאן איך רב אתא מקודם לכן תירץ מה
וממכר נמי איכא לפלוגי בהכי ,אלא מילתא דפסיקא שתירץ ועיין להמגד"ן שהק' וז"ל וקשה דמעיקרא
קאמר דבמעשר הוי )פירא( ]טבעא[ .וזו דעת איך לוה רב ולא חשש משום רבית עי"ש מה
התוספות בד"ה ושאני הלואה ,שכתבו דלב"ש הוי שתירץ .ונ"ל לומר דרב סבר דשמא אינו מתייקר
פירא ואין חילוק בין מעשר למקח וממכר וכן נראה כיון דזמן הרבה והוא באותה שומא תו לא אייקור
דעת הרי"ף .עוד נראה לומר דס"ל לש"ס דאי לגבי והוי כסברת חכמים לקמן דע"ה ע"א דסברי לווין
נפשיה הוי פירא אף דלענין מקח וממכר לגבי פירא סתם ופורעין סתם .ועוד סבר דאפי' תימא יתייקרו
הוי טבעא ,לענין מעשר לא מתחלל עליו כיון לא יפרע לה אלא כפי מה ששוה בשעת ההלואה
דכתיב וצרת הכסף .ואע"ג דר' ישמעאל דריש לה וכיון שהיא תבעתיה בתר דאייקור דינרים ממש
)לקמן מ"ז ע"ב( דבר הנצרר ביד ומשמע אפילו
אסימון ,אפשר דאסימון של כסף עדיף ממטבע של לכך אתא לקמיה דר"ח וק"ל.
זהב ,וכמו שנראה מדברי התוס' במשנה .ומאי )צרור החיים(
דקתני במתניתין מטלטלין קונין את המטבע,
דמשמע הא מטבע לגבי נפשיה הוי טבעא ,כבר שם ד"ה לגבי פירא טבעא הוי .כקתני סלעין
אמרנו )לעיל מ"ד סע"ב( בתירוץ קמא דאפשר אלמא תחילת הפירות נתחללו על הכסף וכו' .יש
לומר דלא קאי אלא אמעות הרעות ואסימון .א"נ לדקדק דהא קרא בהדיא כתיב וצרת הכסף) .א"ה,
הכי דייקינן לה מטלטלין קונין את המטבע אבל וכן הקשה מהרש"ל( .ואין לומר דלאו דוקא ,דלא
מטבע לגבי נפשיה הוי פירא וקונין זה את זה דאין מפקינן כסף דבהדיא ועיילינן דהבא) .א"ה ,עי'
שום א' מהם טבעא .ודחי הש"ס דלעולם טבעא הוי פנ"י( .אלא נראה לומר דאפשר דקרא מיירי בכסף
לגבי נפשיה ושאני הלואה כיון דס"ס לגבי כספא דהוי חריף טובא .ואע"ג דדרשינן ליה )לקמן מ"ז
שייך ביה יוקרא וזולא ,דהא לעניין מקח וממכר ע"ב( וצרת כל דבר שיש עליו צורה ,דרשא בעלמא
פירא הוי ,א"כ איכא משום רבית .עוד נראה לומר היא ולא מפורש בקרא .ולהכי מוכח מהכא ממתני'
דהש"ס מדייק ממתני' דקתני המטלטלין קונין את גופה ,דסלעין שאמרו ב"ה דהוי פירא ]לגבי פירא
טבעא הוי[ .וסוף הדיבור אינו מדוקדק לפי זה.
