Page 482 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 482
Pg: 482 - 16-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
נחמן מניח מתניתין ופריך מברייתא אלא ודאי דאית ליה האי טענה מ"מ יד היתומים על העליונה
פירכתו היא ממתניתין דמעילה ולכן קשיא להו דהא הם לא קנו ממנו דמצי למיטען להו הי"ל
אמאי בעל הש"ס לא מייתי לה כלישנא דמתניתין להודיעני ולכך נותן להם מעותיהם כיון דהוי מק"ט
ולקושייתן אפשר לומר משום דבמתני' דהכא איירי והספסירא ילך לתבוע מי שקנה ממנו דהי"ל הודיעו
בהמפקיד מעות דעלמא לכן בדמייתי הכא מתניתין
דמעילה דקתני כלישנא דהכא המפקיד מעות אצל ודוק.
שולחני וכו' רצה לפרשה דזה המפקיד הוא הגזבר )צרור החיים(
שהפקיד מעות הקדש והקדים ברישא לא מעל
אעפ"י דמתניתין הקדים מעל ברישא מפני דקאי תוס' בד"ה נימא ליה לאפוטרופוס כו' ,והכי
בגזבר ולא יש שנוי בפירוש המתניתין דבין האי איתא בירושלמי כו' עכ"ל ,לכאורה נראה
דהירושלמי פליג אתלמודא דידן ,דמהירושלמי
לישנא בין הך לישנא פירוש חד הוא ודוק. דנתן טעם לריב"ח דאין אדם מבריח עצמו מן
)שדה יצחק( התשלומין ,משמע דפרע מעליית אפוטרופוס ולא
הדר גבי מהיתומים ,אבל תלמודא דידן אפי'
רש"י ד"ה תברה ,בידים עכ"ל .נר' דהיינו להריב"ח הדר גבי מהיתומים כשיגדלו ,כדאיתא
לאפוקי שפשע בה ונשברה מאליה .אמנם מדברי בפרק ארבעה וחמשה ,וכן כתב מהר"ם מלובלין
הש"ע )סי' שנד ,ס"ג( שנקט או אבד הכלי מאליו. בחידושיו ,ונ"ל דאפשר להשוותם ,והוא ,דאע"ג
דקדק הסמ"ע הביאו הבאה"ט שם דהיינו דוקא דהדר גבי מהיתומים ,מ"מ חשיב כאילו פרע משלו,
שידוע שנאבד שלא בפשיעה וכן דקדקו הרבה כיון דממתין עד שיגדלו היתומים ומעותיו בטילים,
מהאחרונים עי' פת"ש .וק"ל. ועיין מ"ש בחידושי גטין בהנזקין בס"ד.
)בית שמש( )זרע יצחק(
תוס' ד"ה והתנן וכו' וא"ת רב דאמר במרובה דף מג ע"א
קרן כעין שגנב ואוקמוה כגון דמעיקרא שוייא
גמ' איתיביה רב נחמן לרב הונא המפקיד מעות
ד' ולבסוף שוייא זוזא מאי קמ"ל מתני' היא אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך
ועוד בעי התם מאי טעמיה דרב ליבעי מאי אם הוציא לא מעל הגזבר וכו' .בשילהי מעילה
איתא במתניתין המפקיד מעות אצל שולחני אם
טעמא דמתני' וי"ל דרב קמ"ל דאע"ג דקרן צרורין אלא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל אם
כעין שגנב כפל לא קני וכו' .יע"ש .דקשה לע"ד מותרין ישתמש בהן לפיכך אם הוציא לא מעל
דמאי מקשה התו' דמאי בעי התם מאי טעמא דרב וכתבו התוספות שם צ"ע בבבא מציעא פרק
המפקיד דף מ"ג דמייתי לה לההיא דהכא ולא מייתי
ליבעי מאי טעמא דמתני' כיון שקושייתם אינה אלא כלישנא דתנינן לה הכא והניחו בצ"ע ומצאתי
דוקא לפי האוקמתא דאוקימנא כגון דמעיקרא שהכסף משנה פרק שביעי הלכות מעילה בשם
הרר"י קרקוס כתבה לההיא דהכא בשם ברייתא גם
שוייא ד' ולבסוף שוייא זוזא .א"כ שפיר בעי הש"ס בתוספתא פרק שני דמעילה איתא כלישנא דמייתי
מאי טעמא דרב דוקא ולא מ"ט דמתני' לפי דעדיין לה הכא אלא דלא תני בה גזבר ולפי ענ"ד אפשר
לא ידעינן דאיירי רב כגון דמעיקרא שויא ד' לומר הא דלא ניחא להו לתוספות לומר האי דהכא
ברייתא היא מפני דקשיא להו שהרי זאת הקושיא
ולבסוף שוייא זוזא דומיא דמתני' אלא קס"ד השתא עצמה יכול להקשות לה ממתניתין דמעילה ואיך רב
דלא איירי ביוקרא וזולא אלא בשבחה או הכחישה.
ועוד קשה לפי מ"ש התו' לעיל מינה דמיתורא דזה
הכלל שמעינן הא דר' אילעאי ואיירי בשינוי דוקא
דומיא דרישא דמתני' וא"כ לפי קושיא דרב אתא
לאשמועינן דקרן כעין שגנב א"כ למאי הוצרכו
