Page 496 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 496
Pg: 496 - 16-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
שכיחי מעיקרא להחליפן ,דהא מעות ופירות למכתב לוקח ואיצטריך למיכתב מוכר ,והא בלא"ה
קצובים נינהו .משא"כ כלי דאינו קצוב וחזי ליה מוכרח לומר או קנה דלישמע מינה משיכה קונה.
ואגופא דברייתא ניחא ,דנימא דקושטא דמילתא
להשתמש בו ולדידיה שוה הרבה. קאמר .ולא מסתבר לומר דאליבא דר' יוחנן נקט
)מגן גבורים( הכי .ונראה דהש"ס נמי אגופא דברייתא קאמר
דמשמע מינה דמוכי תמכרו לא ידעי' או קנה .ולא
שם ד"ה אא"ב מעות קונות .ור"ת מפרש דאם נקט הש"ס בלישניה הכי איצטריך וכו' דאי לא
נשרפו יכול הלוקח לחזור אפי' לר"ש וכו' ואפי' כתיב וכו' .והיינו כדאמרן דבלא"ה צריך למכתביה,
משום יוקרא וזולא יכול לחזור בו לוקח אף אלא נקט דאי כתב ]מוכר וכו'[ כלומר דמהא לא
לר"ש כמוכח פרק איזהו נשך )לקמן ע"ד ע"ב(.
קשה דאדרבה לענין יוקרא וזולא הוא דמצינן נשמע מידי ואגופא דברייתא מהדר .ופשוט.
למימר דאדעתא אתרעא זילא לא קנה ,אבל לעולם )מגן גבורים(
דקנה ואפילו אם נשרפו .תדע דהא הכא מוכח דאי
לאו תקנה דאין מעות קונות אם נשרפו ברשות תוס' ד"ה וכ"ת פרושי קמפרש וגו' ולא תגרוס
לוקח נשרפו ,ופשוט התם באיזהו נשך גבי יוקרא וא"ו דועל מעות הניתנין במרחץ וגו' .עכ"ל.
וזולא ,ע"כ לומר דכפי הדין לוקח מצי לחזור בו. עיין בקידושין דמ"ז ע"א דאמרי' התקדשי לי באלון
דלא שייך לומר דתקון דמצי לחזור בו ,דהא ליכא ברמון וגו' או שאמר לה התקדשי לי באלו וגו'
למיחש למידי לתקן דמצי לחזור בו ,אלא ודאי דכפי פרושי קמפרש וגו' וכ' שם הרשב"א ז"ל הביאו
הדין הוא .אלמא דעדיף יוקרא וזולא לומר שיכול הל"ש ז"ל דאע"ג דאו שא"ל וגו' קתני יש לנו
לחזור בו מנשרפו .ונראה דה"ק ואפי' לענין יוקרא כיוצא בזה לקמן דנ"ב גבי או שחטף מידה דפרישנא
וזולא ,דליכא תקנה ,מצי לחזור בו כפי הדין. כיצד כגון שחטף וגו' ע"ש הרי להדיא אע"ג דתני
ומילתא באנפי נפשה היא. או אמרי' פרושי קמפרש ע"ש.
)מגן גבורים( )ארץ צבי(
דף מח ע"א שם ד"ה נשרפו וכו' ותירץ אי משיכה לבדה לא
תקנה יאמר לוקח למוכר נשרפו חטיך בעלייה.
גמ' מי שפרע מאנשי דור המבול ודור הפלגה, קשה אמאי לא גזרו נמי בחליפין שמחליפין כלי
ומאנשי סודם ועמורה וממצרים שטבעו בים. בחפץ אחר ,דנימא דלא קנו אלא עד שימשכו
קשא מה שייכות יש לזה שאינו עומד בדבור שניהם שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה )א"ה,
לאנשים הנז' ,ועוד למה אומרים שטבעו בים,
יאמרו וממצרים בסתם ,כי הוא יתברך נפרע מהם וכן הקשו הרמב"ן והרשב"א ועוד( .דהא חליפין
בארץ מצרים ובים ,דלקו כאן וכאן .ונ"ל בס"ד ע"פ כלי בכלי שכיחי ,ודוקא חליפין מעות הוא דלא
מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים פרשת
שמות ,דשלשה דורות אלו של מבול ושל הפלגה שכיחי וכמ"ש התוס' לעיל דף מ"ו ע"א ד"ה ש"מ.
ואנשי סדום ,כולם היו מניצוצות קרי של אדה"ר, וכן תיקשי לקמן אמאי לא תיקנו בחליפין ,דאם
באותם ק"ל שנה שפירש מאשתו אחר אכילת עץ נשרפו דברשות מושך קיימי .ואפשר לומר דחליפין
הדעת ע"ש ,גם ידוע דהנחש לא היה יכול לפתות
את חוה שתאכל מעץ הדעת ,אלא ע"י שנוי דברים כלי בכלי אע"פ דשכיח שיחליף מ"מ לא שכיח הוא
ששינה אדה"ר במצותו יתברך ,כי השי"ת צוהו על שיניח בידו החפץ ,מאחר שהוא צריך לו דהא
אדעתא דהאי כלי דחזי ליה גופיה מחלף] .משא"כ[
בפירות שכיח הוא שיניח בידו הפירות ,דהא לא חזו
ליה )אלא( ועביד שיניחם בידו .ובפירות נמי דקנו
אע"ג דשכיחי להניחם לא גזרו בהם ,משום דלא
