Page 504 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 504
Pg: 504 - 16-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
גמ' לוקח מב"ה אין עליו אונאה וכו' .וכתב א"כ מצינן למימר דזה וזה בכדי שיראה לתגר נמי
הרא"ש וכן שאר פוסקים דדוקא שתות אבל יתר לא קאי אלא אמתני' ולא אמוכר .אבל לא מצינן
משתות הרי הוא כשאר אינשי ע"ש ובזה ניחא מה למיר דר' נחמן עלה קאי ,דא"כ לא הוה שתיק התם
שהקשה הראב"ד ז"ל והובא בש"מ במאי דאמרינן תלמודא בדרב נחמן ,כיון שפלוגתא דאמוראי
בסמוך אבל מוכר דאבודי קא מוביד וכו' ע"ש ]היא[ לקמן אי פרושי מפרשי למתני' אי לאו .וק"ל.
דאיכא למימר דאיצטריך קרא לבע"ה וביתר )מגן גבורים(
משתות והרא"ש ז"ל שם תירץ דאיצטריך קרא
לבע"ה שמכר ע"י סרסור ע"ש וק"ל לסברא זו תוס' ד"ה ואילו יתר כו' והריב"ם ז"ל תרץ
דא"כ מאי פריך בסמוך מדתנן כשם שאונאה דהתם כשאין הלוקח תובע אונאתו כו' .עכ"ל.
להדיוט וכו' דאימא דאיירי במוכר ע"י סרסור וי"ל לכאורה מגומגם תירוץ זה דהתם הויא אונאה
מדתלי תגרא בההדיוט מכלל דההדיוט יש לו אונאה בשתות אפי' תובע אונאתו אינו יכול המאנה לחזור
דאל"כ מאי איכא בין שתות ליתר על שתות וכן
בכל ענין וכמו ש"ש משם הרא"ש ע"ש. כתב הנ"י בפרק הספינה ע"ש וכן כתב הרא"ש שם
)זרעו של אברהם( בפרק הספינה וכן משמע מתוס' דפרק הספינה
מדברי הריב"ם בעצמו ע"ש לכן י"ל דהכא מיישב
שם דייקא נמי וכו' שמע מינה דשיירא שיוריה כפי שיטת רש"י ז"ל דכתב לקמן דחשיב ביטול
וכו' .קשה דמאי שייר דהאי שייר ,דהא לא שייר מקח והמוכר נמי יכול חזור אלא לפי שאין הלוקח
כלום בהדיה התנא כי היכי דשייריה למוכר ,ויש תובע אונאתו מצי למימר אי לאו אונאתך לא מצית
ליישב עם מה שכתב רש"י ז"ל ד"ה דיקא נמי וכו' הדרת ביך השתא כו' ודוק היטב דמוכרח לומר כן
לשיטת רש"י ועיין במוהר"ם מלובלין בדבור
ודו"ק.
)חי' מהר"א חזן( שאחר זה ודו"ק.
)זרע יצחק(
שם ר' יהודה אומר בדבר שבממון תנאו קיים.
ופרש"י כגון שאר וכסות ניתן למחילה אבל עונה תוס' ד"ה אמר רבא הלכתא וכו' ,וקשה לר"ת
שהיא צער הגוף לא ניתן למחילה עכ"ל והראשונים וכי חולק רבא על סתם מתני' וכו' .אין זה מוכרח,
ז"ל הקשו על רש"י מהירושלמי דסו"פ השוכר את דר' יהודה הנשיא סתם כדברי עצמו ולא הוי סתמא
הפועלים דאיתא שם תנאי של ממון כיצד אמר כלל) .א"ה ,וכ"כ תוס' יו"ט בזבחים פי"א מ"ז ,ע"ע
לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר ביד מלאכי כלל תק (.וכל ראיות התוספות בכאן
וכסות ועונה ה"ז מקודשת שאם מתי לא תהא דחויים ועומדים .ואדרבה כוותיה דרש"י מסתברא,
זקוקה ליבם ה"ז מקודשת ותנאו בטל ע"ש הרי והכי מוכחא כל השמועה וכן פסקו הפוסקים.
בהדיא דעונה הוי דבר שבממון ועיין במרדכי ס"פ
הפועלים והריטב"א בפ' אע"פ ובפ"ק דקידושין ופשוט.
די"ט ואפשר ליישב ע"פ מה שראיתי להמש"ל ז"ל )מגן גבורים(
בפ"ו מה' אישות ה' יו"ד שהוכיח משם מהר"א
ששון ז"ל דבתנאי לא אמרי' מיגו דחייל אהא חייל שם בא"ד אבל מר"י הנשיא לא מייתי דאמר
נמי אהא מהכא דאם איתא דדמיא לשבועה דחיילה רצה כו' .עכ"ל .אבל בפ' הספינה כתבו ז"ל ותניא
בכולל א"כ גם בתנאי נאמר כן דמיגו דחייל על כותיה דרבא דקא מייתי התם היינו מר"י הנשיא
שאר וכסות חייל נמי על העונה וע"ש בהמש"ל
ומעתה אפשר לומר דלעולם דהירושלמי ס"ל דאמר רצה אומר תן לי מקחי וצ"ע.
)זרע יצחק(
דף נא ע"א
