Page 510 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 510
Pg: 510 - 16-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
שהוסיף בדמיו כדלעיל ]נ"ב ע"ב[ ,אף על גב דאינו גמ' דנפול מחי' וכו' מחיצה לקלוט וכו' .מכאן
מוכרח דדילמא עין רעה הוא ודקדק וצמצם ואפילו הקשה מו"ר הרב מהרי"ב שי' עמ"ש הרמב"ן
הכי לא פלוג ותלינן ,הכא נמי נימא נמי קולא במלחמותיו בפ' כ"ש דחמץ הוי דשיל"מ דאחר
אחריתי דלא צריך להוסיף חומש ואין צריך שיאמר הפסח שרי מדאורייתא ולא אסיר אלא מדרבנן ע"ש
הוא וחומשו יהא מחולל כו' אלא הוא בלבד, והרי מבואר מסוגיין דכיון דלקלוט דרבנן לא הוי
קמשמע לן דיו בקולא זו אבל חומש צריך להוסיף דשיל"מ אע"ג דמדאורייתא יש לו מתירין ונ"ל דיש
אף על פי שאין בו שוה פרוטה ,ועל דרך מאי לחלק דשאני הכא דכיון דא"י לפדות משום דרבנן
דאמרינן לעיל ]נ"ב ע"ב[ דתרי זילי לא מזלזלינן, אכתי באיסוריה מדאורייתא קאי כיון דלא נפדה
והשתא מצינן למימר דהלכה כרבי יוחנן דאף על משא"כ התם דאחר הפסח היתר הוא מדאורייתא.
גב דאוקמוה בקשיא לא אתותב ,ומיהו הרמב"ם ז"ל )משמרות כהונה(
בפרק ה' מהלכות מעשר שני ]ה"ד[ פסק כריש
לקיש ,וקצת קשה כיון דלא אסיקנא בתיובתא לרבי שם רבי אמי אמר אין בו וכו' מיתיבי וכו' .איכא
יוחנן אלא בקשיא אמאי נשבוק לכללין למפסק למידק דמאי פריך דלימא רבנן היא ומ"ד אין כו
כוותיה לגביה דריש לקיש ודומיא למה שכתבתי ס"ל כר"י דאמרינן בר"פ המקדיש שדהו דף כ"ז
בריש ברכות ]כ"ו ע"ב[ בשם רבינו האיי גאון, דבפודין בדבר שאין בחומשו שוה פרוטה קא
ונראה דטעם רבינו משום דלקמן דף נ"ה ]ע"א[ מיפלגי ת"ק סבר איסר דאיכא שוה פרוטה בחומשו
מוקמינן סתמא דמתניתין דידן כריש לקיש דסבירא פרקינן ור"י סבר בביצה נמי פרקינן ועיין להתוס'
ליה אין בחומשו שוה פרוטה עיין שם ,וכן ראיתי ז"ל שם הרי דפלוגתא פלוגתא דתנאי וא"כ אמאי
שכתבו שם התוספות ]ד"ה כמאן[ ולמאן דאמר אין לא קאמר הכא בתנאי וראיתי לא"א מורי ורבי נר"ו
בו קשה ,כלומר דלדידיה לא מתוקם מתניתין דקתני שעמד בזה שם בחידושיו לערבין ותירץ דהכא
חמש פרוטות הן ומיירי נמי בהקדש ,ואם איתא קפריך אר' אמי דמפ' להברייתא דקתני פרט לשאין
כמאן דאמר אין בו הוה ליה למתני נמי מעשר בו שוה פרוטה אין בו וכר"י ואע"ג דהברייתא
בפרוטה דאי לא הויא שוה פרוטה אינו בתורת סתמא קתני ס"ל דאין בו לא מתפרשא אין בחומשו
חילול ,ואמנם מאי דסיימו שם התוספות ז"ל וכן ולזה קפריך דהא הברייתא קתני מ"ש שאין בו שוה
נמי אתותב לעיל ,מחילה מכבוד תורתם דהא לא פרוטה דיו שיאמר הוא וחומשו וכו' הרי דהברייתא
הויא תיובתא אלא קשיא ורבי יוחנן נימא דשפיר קתני אין בו ואפ"ה לא אתיא אלא כמ"ד אין
בחומשו דלמ"ד אין בו מאי דיו אלו דברי הרב נר"ו
הוה מתרץ לה. והשתא ניחא דלא קאמר לימא כתנאי משום דכיון
)למנצח לדוד( דל"פ אלא בבריית' אלא דתירוץ זה לא יצדק לדברי
התוס' ז"ל לקמן ע"ב ד"ה אין בחומשו וכו' יעו"ש
תוס' כרבי יהודה כו' .וא"ת דבפ' ג' דמעשר שני
תנן כו' א"כ טעמא אחרינא אית ליה ול"ל קרא כו' וק"ל.
עכ"ל תמהני מה זו תמיה דכבר אמרו בירושל' התם )מגדנות נתן(
מ"ט דר' יהודה כסף א' ולא כסף ב' אלא מן מה
דאינון מתיבין ליה מק"ו איהו מותיב לון מק"ו ופי' שם בשלמא למאן דאמר אין בחומשו כו' אלא
הר"ש כלומר לדידי אית לי קרא לדידכו דאמריתו למאן דאמר אין בו מאי דיו קשיא .יש לתרץ דהא
ק"ו פריכא הוא ואין לומר דכונתם להקשות דאכתי קמשמע לן במה שאמר דיו דלא נימא כי היכי
אמאי אצטריך קרא כיון דק"ו פריכא הוא א"כ מהי דמזלזלינן ביה להתפיס פדיונו על הפסק באומרו
תיתי לומר דלקוח בכסף מעשר ב' שנטמא יפדה עד יהא מחולל על מקום הראשונות אדעתא דתלינן
דאצטריך הכסף כסף א' ולא כסף ב' חדא דלישנא
