Page 525 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 525
Pg: 525 - 17-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
דמיו בו יהיה קצת קשה דלמה איצטריך רש"י ז"ל הב' קושיות ,אבל ק"ל על תירוצו והא מעיקרא
להביא סיפיה דקרא הרי משמע רישא דקרא דוחי כשהקשה משקלות למ"ל לא אסיק אדעתיה דגזל
לא יחיה דלמיתה ולא להשבון ועוד קשה מה בא מעלייא והראייה דכשתרץ לו לטומן הק' לו היינו
להוסיף רבא באומרו מגופיה קרא מות יומת וכו' גזל מעליא לפי תירוצך והדרא קושיא לדוכתה
והלא מחיו לא יחיה הוא למיתה ולא להשבון ועוד ואפשר ליישב בדוחק דמעיקרא נמי קס"ד דגזל
קשה מה בא רב אדא בא אהבה דסוף סוף אינו נתן מעלייא הוא ופריך למ"ל וכשתרץ לו לטומן פריך
להשבון מ"ל מטעם מיתה מ"ל מטעם מורא ואם ליה היינו גזל מעליא והיא כוונתי הראשונה ודוחק
ר"ל להביא ראיה מתורה ולא דברי נביא הרי רבא
אח"כ הביא מדברי נביא מסוף גופיה דקרא דרבי ודוק.
יוחנן .וכן נראה לי לפרש דמקרא דרבי יוחנן )בני יוסף(
להוכחה דלמיתה ניתן לא משמע וחי לא יחיה
פירושה למיתה אתא מדיוקא אלא פירושה וחי לא שם לא תגנובו דכתב רחמנא למ"ל .יל"ד אמאי
יחיה ר"ל לא יחיה בנחת אלא יחיה בצער נגד צערו מתחי' לא הזכיר רבא בלשונו רק רבית וגזל ואונאה
של חבירו שעשה לו ונשכו ונטל ממונו והניחו
בצער ולא משמע מיתה מהכתוב ור"י רצונו לדמותו ולא נקט נמי גניבה בהדייהו וצ"י.
ענין מיתה לכך בא אחריו רב אדא ואמר הכתוב )ארץ צבי(
שהבאת לדבריך לא מוכח כדברך אלא מוכרח
לפרש ענין מורא מכתוב ויראת לכך בא אחריו רבא שם ע"מ למיקט .ודרך אגב ראיתי לה' באר יעקב
ודחה דברי רב אדא לעולם לענין מיתה וכוונת ר"י יו"ד סי' קס"א דע"א ע"ב שכ' וז"ל ,ויש לתמוה על
הוא סיפיה דקרא דכתוב בו מות יומת ותדיק דברי הרמב"ם ריש ה' גנבה דין ב' שכ' ,אסור לגנוב כל
ר"י וכו' ולכך רש"י ז"ל בדברי ר"י פירש אחר שהוא דין תורה ואסור לגנוב דרך שחוק או על מנת
האמת דברי רבא ואמר סיפיה דקרא מות יומת דמיו להחזיר וכו' שלא ירגיל עצמו בכך עכ"ל .והוא
תימא דמשמע בסיפא בגונב דרך שחוק לאו דין
בו. תורה אלא מט' שלא ירגיל בכך ,והגמ' יליף זה מלא
)כגן עדנים( תגנובו למ"ל ומסיק דאתי לעל מנת למיקט א"כ
עובד אפי' בלאו וצ"ע .ואין שום אחד מהמפרשי'
תוס' ד"ה שתולה קלא אילן וכו' ואע"ג דעובר העיד בזה עכ"ל .ול"נ עפמ"ש בש"מ על מנת
וכו' עכ"ל .בזה הדבור נשמו אחרונים מה הוקשה למיקט יש מפ' דמיירי שהוא אינו רוצה לעכב
להם ומהרש"ל נדחק בפי' הרבה עם מהרש"א הגנבה בידו אלא הוא גונה כדי לצערו ולא נר' דהא
אע"פ שפי' מורווח מכל המפרשים עדיין קשה עליו מעשים בכל יום דעושין כך לכך יל"פ דודאי בדעתו
הקושיא הב' שהקשה הרב מאיר עיני חכמים בפי' לעכב הגנבה בידו אבל אינו גונב בשביל שום הנאה
הראשון אבל הקושיא הא' לא נפלה על מהרש"א אלא כדי לצערו עכ"ל .וא"כ הא דכ' הרמב"ם דרך
כאשר תעמיק מה בין הב' הפיר' של מהרש"א שחוק הוא אין כונתו לעכב בידו אלא לשחק דוקא
ומאיר עיני חכמים ולחם אבירים ג"כ נדחק ליישבו והא אינו אסור דבר תורה דדבר תורה דוקא אי
והביא הוא ג"כ פי' מהרש"א אבל הפשוט מה שנ"ל כונתו לעכב בידו ואינו להנאתו כ"א לצערו אבל
דהתו' הקשו על זה וה"ה על אחרים ואע"פ שלא לדעת הר"מ אפי' כונתו לשחק דוקא ולא לעכב בידו
קבעו בראשונה ועיין ג"כ בפי' מהריט"ץ ודו"ק. אסור מדרבנן כדי שלא ירגיל עצמו בכך ודו"ק.
)בני יוסף( )ימי אברהם(
דף סב ע"א שם וחי לא יחיה וכו' למיתה נתן ולא להשבון.
פירש רש"י ז"ל וחי וכו' סיפיה דקרא מות יומת
