Page 532 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 532
Pg: 532 - 17-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
אמר הלוהו אסור אימא דהיינו דוקא בדעביד למיגר דהוה חזי למשרייה עכ"ל הירושלמי במכלתין.
ובגמ' קאמר אבל חצר דלא וכו' וגברא דלא וכו' וע"ש בפי' מהרי"ב דאיירי שהכניסו אצלו בתוך
אימא לא קמ"ל אלמא אע"ג דליכא חדא לריעותא ביתו שידור בו והיה הדבר סתם שלא פירשו אלא
אסור .ונראה דלק"מ משום דודאי רב נחמן דקאמר סתם וכו' ע"ש .הרי דלא אמרי' דור בחנם קא"ל
אע"פ וכו' בדלא קיימא ולא עביד מיירו וקמ"ל דאיכא למי' הכא דוקא כיון דאיכא איסור רבית
אע"ג דשלא מדעתו הוא ומצי אמר אנא לא הוה אמרינן דור וישלם קא"ל ,ועוד כיון שמעותיו תחת
בעינא למיתן לגבי דידך אלא בשכר אפ"ה פטור ידו כוונתו לו' דור שינכה מחובו אבל בעלמא דור
משכר אלא דרש"י חידש דבדעביד למיגר נמי מיירי בחנם קא"ל ,ועיין בב"י מעמד שלושתן סי' קכ"ח
משום דזה נהנה וכו' .ומהו ודאי כי איתשילו רבנן גבי מי שמפרנס יתום ודו"ק .ודומה לזה קצת כתבו
למימר אינו צריך להעלות לו שכר אתרוייהו תוס' לקמן דף ס"ח ע"ב ד"ה הא איכא גללים ,אלא
איתשילו וא"כ כי קאמר הלוהו אסור היינו בכל מאי אפי' נימא דבחנם קא"ל כיון שעדיין לא פרעו החוב
דאיתשילו רבנן למימר דשרי בעלמא .א"נ אפשר ושטר העומד ליגבות לאו כגבוי היה רוצה לחזור
דלדעת רש"י תרתי לריעותא בעינן וה"ק הוה בו ולנכות מן החוב שאינו רוצה ליתן לו רבית
אמינא ה"מ בחצר דקיימא וגברא דעביד דאיכא הש"ך בח"מ הקשה מדין זה על מ"ש בח"מ סי'
תרתי לריעותא אבל חצר דלא קיימא וכן גברא דלא רמ"ו סי"ז בהגה האומר לחבירו אכול עמי צריך
עביד אימא כיון דאיכא חדא לטיבותא ש"ד כדקי"ל לשלם לו ולא אמרי' מתנה קיהיב ליה ומאי שנא
מחצר דהכא וי"ל דהכא גבי חצר נהי דעומדת
בעלמא קמ"ל הכא אסור דמיחזי כרבית. לשכירות מ"מ כיון דלא בא עכשיו לפנינו שום אדם
)עדות ביהוסף( להשכירה אמרי' שחשש בעל החצר שמא תשאר
פנוייה ואית ליה היזיקא דשאיה יוכת שער ,ועוד
דף סה ע"א דביתא מיתבא יתיב איכא למי' דדור בחנם קא"ל
ולהנאתו הוא דריש כדי שתתישב ביתו ,ואפי'
מתני' מכר לו שדהו וכו' .הרגיש התוי"ט אמאי כשהיו באים אחרים להשכירה ממנו ואמר לזה דור
לא תנא חצירו כמו ברישא וניחא ליה דמילתא אגב בחצרי אמרי' דבחנם קא"ל .דהא כתב הראב"ד ז"ל
אורחיה קמ"ל שאם הגיע לידי כך למכור קרקעותיו בהשגות דיש ב"א שמחריבים הבתים בדירתם,
שימכור שדהו ולא חצירו כדמוכחי קראי בסוף ולכן לא רצה להשכירה להם שהיה מכיר בהם
פרשת בהר כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו וכו' והדר שאינם מקפידים על קלקול הבית כל זמן שיהיה
ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה והרמ"ז מישב להם הנאה בתשמישם ,אבל זה הוא מכיר בו שישים
באופן אחר דמשום ואם לגורן דקתני נקט שדה דעתו לתיקון הבתים ונתנה לו חנם .משא"כ בההיא
לאשמועינן דאפילו בהכי דגוף המכר הוא המשביח דבוא ואכול עמי ליכא שום טעמא למפטריה
מתרבה דהיינו השדה שעושה פירות הנלקטין לגורן
כנלע"ד ודו"ק.
ומהם רוצה לשלם אפ"ה אסור וק"ל. )חיי משה(
)קול מבש"ר(
גמ' אמר ר"ן טירשא דידי שרי איתיביה רמי בר שם א"ל אנא וכו' ועשה בו מלאכה פטור .יל"ד
חמא ואם לגורן וכו' אמ"ל התם קץ ליה וכו'. דהא קי"ל פטור אבל אסור וחייב בדיני שמים ואיך
מקשים בשם הרב המגן ז"ל דהא ע"כ ר"ן מיירי
בלא קץ אלא במוכר בסתם שזה הוא פירוש טירשא הוא עביד לכתחילה.
וא"כ לדעת המקשן שסובר דאפי' כה"ג נמי אסור )ויאמר שמואל – עליש(
אמאי קתני מתני' אם מעכשיו באלף זוז לישמועינן רש"י ד"ה אינו צריך וכו' ואוקימנ' וכו' אבל
האי גברא וכו' ע"כ .עיין בח"ה שהקשה דא"כ כי
