Page 537 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 537
Pg: 537 - 17-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
בה בורות שיחין ומערות שהרי היא שלו לגמרי בנכיית' יראה דפלוגת' דקיצות' היא לצורב' מרבנן
וחזר המקבל ומכרה לנותן בדינר שאין ענין לחשש ומשכנת' דסור' איצט' לצורב' מרבנן .ובהכי
אבק רבית בזה .ולקושיא ראשונה יש לומר דניחא יתיישבו דברי הרא"ש שכת' בדברי רש"י ומשכנת'
ליה טפי לאתויי משדה אחוזה דמפרש בה קרא דבר דסור' מפני שכלל כל השנים יחד מחזי כמכר והק'
מועט לשנה סלע ופונדיון לשנה כדכתיב זרע חומר מהריב"ל ז"ל דלדעת רש"י למה ליה טעם משו'
שעורים בחמשים שקל כסף .משא"כ במוכר שדה דכלל כל השני' תפ"ל דבנכיית' שרי ע"כ דהש'
ובתי החצרים כיון שהוא דרך מכר מסתמא מוכר ניחא דאיצט' לצורבא מרבנן ומהתימא מהלח"מ
בשיעור שיעלה דבר חשוב לשנה אעפ"י שאינו שנדחק בזה ובכת' דאיצט' להתיר הבתים דבדברי
נותן שיווייה ולא דמיא למשכונתא בנכייתא דמנכה הרא"ש לא משמע הכי דעדין לא כתב חלוקת
לו דבר מועט לשנה ומ"מ יש לדחות דהתם זביני הבתים לרש"י ולהתוס' .ועוד דהא קאי ארש"י
הכא הלואה .וקושיא ג' נמי מיתרצא דבעי האמת והתוס' ובדברי התוס' לא שייך לומ' הכי דהא התוס'
ודאי דלכ"ע אין כאן איסור תורה אלא מייתי התירו בבתים ולקמן אכתוב בזה בס"ד וק"ל.
דאשכחן שהתורה התירה בפירוש משדה ובתי
החצרים אין ראיה .ומ"מ היה נראה לומר כמ"ש )חע"ד(.
הרא"ש ז"ל משם התוס' דבצורבא מרבנן פליגי )חלב חיטים(
ורבינא לא חייש למיחזי כרבית בהאי מלתא וקא
מייתי ראיה משדה אחוזה כיון דחזו אינשי דכתיב שם מידי דהוה אשדה אחוזה ע"כ .קשה טובא
אורייתא סלע ופונדיון לשנה בשדה של שלשים חדא דליתי ממוכר שדה ובתי החצרים שכשבא
סאה מקום זריעה לא תווהי בהאי צורבא מרבנן לגאול בשדה אחר שתי שנים ובבתי החצרים
לומר דזלזל כ"כ בנבייתא ואין זה אלא משום רבית לעולם מנכה לו דבר מה לשנה כפי המכר שמכר
דהא רחמנא יהיב בשומא זרע חומר שעורים בסלע ומותר דהו"ל כמשכנתא בנכייתא ממש .ועוד מאי
ראיה מייתי מהקדש הא תניא בפ' הזהב דף נ"ז ע"ב
ופונדיון לשנה. רבית ואונאה להדיוט ואין רבית ואונאה להקדש
)עדות ביהוסף( ומפרשי' לה התם באבני בנין המסורות לגזבר או
במקדים מעות לספק מ"ד .ומשמע דאפי' היכא
רש"י ד"ה באתרא דמסלקי לא ניכול פירא וכו' דהדיוט נוטל רבית מהקדש וכדאמרי' באונאה
ובלא נבייתא נמי אכול .ק' דהא אמרינן לעיל דף ההקדשות אין בהם אונאה .ועוד אימא שאני הכא
ס"ב ע"ב אמר ליה רבינא לרב אשי והלא משכנתא דהתורה התירתה כדאמרי' בבתי ערי חומה דפודה
בלא נכייתא דבדיניהם מוציאם מלוה למלוה בתוך שנה ואינו מנכה ותניא בערכין רבית גמורה
ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה משמע דאפוקי היא אלא שהתורה התירתה .ואם לענין סמך
ממלוה אם כבר אכל הוא דלא מפקינן אבל בעלמא טפי הוה ליה לאתויי משדה ובתי החצרים
לכתחילה אסור וליכא למימר דמיירי באתרא וכמ"ש .ועוד קושיא מעיקרא ליתא שאין שם רבית
דמסלקי דלרבינא באתרא דמסלקי הוי רבית קצוצה בעולם אלא כשיש הלואה והמלוה נוטל ריוח אבל
דלשיטת רש"י וכמ"ש לעיל .ונראה דמשמע ליה כאן הלוה הוא שנוטל ריוח שנותן סלע ופונדיון
לרש"י דרבינא דס"ל דהוי אבק רבית אזיל ונוטל שדה הקדש שהיתה ראויה לישאר ביד הקדש
לשיטתיה דס"ל דבאתרא דמסלקי אי אכיל בנכייתא אותה שנה ולאכול פירות הרבה שהרי נתונה וקנויה
הוי ד"ק ולהכי גזור רבנן אפי' באתרא דלא מסליקי להקדש שהרי הוא הקדישה כולה בגופה וכפי
שהוא כמכר אטו אתרא דמסלקי דהוי רבית קצוצה האמת אין כאן בשדה אחוזה שם הלואה כלל שאין
אכל לרבא דס"ל דבאתרא דמסלקי נמי מאחר דלא זה אלא בנותן לחבירו שדה וקנאה ויכול למוכרה
קץ ליה לא הוי אלא א"ר א"כ סברא הוא לומר דלא בעשרה מנים או לאכול פירותיה כרצונו ולחפור
