Page 542 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 542
Pg: 542 - 17-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
דיד אפוטרופוס כיד יתמי ועיין בתרומות ש' מ"ו תליא וכו' כפי' רש"י ומשני דרב פפא הכי קאמר
ח"ד סי' ו' דשם נסתפק כשנתן האפטרופוס רבית ודאי דהלכה כהך ברייתא דאל"כ איך נהגו אלא
קצוצה וגבה הרבית ממי מוצאים ומסכים דכיון ודאי מדתניא ואיכא מאי דהורה להם כהך תנא על
דנתן ליתמי מוציאים מן היתומים והביא סיעתא פיו נהגו כן מכלל דהלכתא כהך ברייתא אבל אי
מרב נחמן דאמר יתמי דאכלי וכו' .ובזה שכתבתי לאו ברייתא לא הוה אומר רב פפא הלכתא משום
אפשר דיתורץ קושיית התוס' דאין כאן לאו דאינו דנהגו .ויש ליישב וגרסי' ונהגו כמו דגריס רש"י
וכולם דברי רב פפא וה"ק הלכתא אגרא ופגרא
מידו ליד לוה. תדע דהא נהגו וכו' ואיך נהגו מעיקרא ליטול אגרא
)עין יהוסף( ופגרא דודאי אי לא הוה מותר בעיניהם ליטול אגרא
ופגרא לא היו נטולים אגרא בשעת משיכה אלא
שם קרוב להפסד וכו' חסיד ,ק"ק מה חסידות היא ודאי דס"ל דמותר להם ולכן נהגו ואי לית הלכתא
זאת להלוות חנם ,ולקבל אחריות הפסד ,ואין זה הכי איך נהגו אלא ודאי דמתניתא תני דמותר נהגו
אלא חסיד שוטה ,ודי שילוה חנם ,ושמא י"ל כן והוסיפו ג"כ ליטול אגרא בשעת משיכה ופגרא
שעושה כן לעני המתירא לקבל מעות ולהתעסק פן וכו' א"כ ודאי דהלכתא כהך ברייתא וכדאמ' רב
יפסיד ,ועי"ל קרוב שמקבל שני שלישי הפסד אגרא ופגרא ודוק וראיתי בנ"י דפי' ופגרא בשעת
שבירה דאינו משלם אלא כשעת ששוה בשעת
ושליש שכר ,שאז אין שום חשש רבית. שבירה דאם משלם כשעת משיכה והי כמלוה ואינו
)שרביט הזהב( יכול ליטול פגרא וק"ק דא"כ מה לו לומר אגרא
בשעת משיכה לא היל"ל אלא נהגו פגרא בשעת
שם אבל דבר מסויים לא .ק' דאמרינן לעיל פ' אלו שבירה ומאי נפקא לן אי אגרא בשעת משיכה או
מציאות דמשקל הוי סימן .וא"כ בדהכא פריכא נמי לא לכן פי' מתחילה מה שפי' ונראה דזה החילוק
ניחוש דילמא יהיב סימנין דמשקל ושקיל ליה והיה מחלק המרדכי בשם רבו כמ"ש הרב"י בי"ד סי'
נראה לומר דלא אמרי' דמשקל הוי סי' אלא אם
תהיה חתיכה אחת או שתים שיאמר כך וכך משקל קע"ז בראובן שהשכיר לשמעון פרה ע"ש.
יש בזו וכך וכך יש בזו אבל אם יהיו חתיכות דקות )עין יהוסף(
דלא שייך ליתן סי' משקל כל אחת ואחת אלא יאמר
עשר סלעים של חתיכות זהב יש לי בידו אין זה סי' שם אמר רב ענן מעות של יתומים מותר
כלל דאימור עשרים סלעים היו ונטל מהם ונשאר להלוותם ברבית .ודאי מדפריך ליה רב נחמן ולייט
זה בידו ופי' דהכא פריכא היינו מבורר פירורין ליתומים ש"מ דרב ענן דהתיר היינו רבית קצוצה
פירורין אלא דלא שייך לומר אלא כך וכך משקל דאי רבית דרבנן מאי פריך ליה ואיך לייט ליתמי
יש בפירורין ההם אבל מדברי רש"י שכתב וגם מאי מקשים התוס' אלא ודאי אפילו ברבית
גרוטאות של זהב משמע דמיירי אפי' בחתיכות קצוצה אמר דמותר וא"כ קשה וכי רב ענן מקטלי
גדולות ונראה דלא הוי משקל סי' אלא במוציא קני באגמא דאליהו היה רגיל לבא אצלו בכל יום
אבידה שלא נודע של מי הם לכן כשיתן סי' משקלה ומסדר שמעתא קמיה כדאיתא בפ' שני דייני גזרות
ודאי דשלו הוא דלא שכיח שיכוין למשקלה בדיוק וי"ל דהוה סבר כהיא דלעיל דלא אסרה תורה אלא
אלא א"כ הם שלו ולא שכיח דאיתרמי שנפל לאחר רבית הבא מלוה למלוה אבל מותר ללוה לומר
גרוטאות ומשקלם שוה לגרוטאות שנפלו לזה אבל לאחר הילך ד' זוזי ואמור לפלוני דילוה אותי וכן
לגבי פקדון דלא סגי לה בסי' דמשקל דאימור גם בענין אפוטרופוס דנותן לאפוטרופוס שילוה
זה איתרמי שהיו לו גרוטאות של זהב שמשקלם ממעות יתומים והוא חוזר ונותן ליתומים ואע"ג דזה
אסור באחרים משום יתמי התירו ואמר לו דאינו כן
שוה לגרוטאות של מפקיד.
