Page 547 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 547
Pg: 547 - 18-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
שבועה על השאר דהא בכל מקום כח בי"ד אלים מהחנוני עכ"פ לא יותר מחציו ,ולא ליהוי ודאי
מכח עדים וא"כ איך אפשר שהודאת עדים במקצת שבועת שוא.
תחייב שבועה על השאר וחיוב בי"ד לא יחייב.
ולהנ"ל אתי שפיר שהרי חיוב בי"ד הוא מכח זה וי"ל דלהתוס׳ באני ארגתיה דנשבע הוא שלא לבן
שאינו יכול להשבע ,מאחר וטוען דידי חטפתי ,ואין ננס ,ומשום דלבן ננס אם לפי טענתם ודאי משקר
כאן הכחשת הנתבע ולא נראה כמשקר וע"כ פטור הוי כמו ודאי שבועת שוא ,והתוס׳ איירי רק לרבנן,
משבועה דאורייתא. וחידוש הוא.
והש"ך הוסיף להוכיח דחיוב בי"ד שהוא בתורת סימן ג׳
ודאי יש בו לחייב שבועה על השאר מדאמרינן בדף
ג׳ ותנא תונא לדר' חייא קמייתא ממתניתין דשנים בענין" :הודאה ,העדאת עדים וחיוב בי"ד
אוחזין בטלית וכו' ,והא הכא כיון דתפיס אנן סהדי על מקצת הטענה"
דמאי דתפיס האי דידיה ומאי דתפיס האי דידיה
וקתני ישבע והרי האי אנן סהדי אינו אלא פסק בי"ד ב"מ )דף ד ,ע"א( ,תני רבי חייא מנה לי בידך והלה
ומ"מ חשבינן ליה כהעדאת עדים ומחייב שבועה. אומר אין לך בידי כלום והעדים מעידים אותו שיש
ותירץ דבהאי מוחזק מתחייב מטעם ברור דאנן לו חמשים זוז נותן לו חמשים זוז וישבע על השאר
סהדי דמאי דתפיס האי דידיה הוא ולא סתם פסק שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים מק"ו,
בי"ד. ע"כ.
ובספר ראשי שערים דחה טענה זו דהרי להרמב"ם ויש לחקור מה הדין בחיוב ב"ד במקצת הטענה
ז"ל לא בעינן אוחזין ,ואף דלא אוחזין חולקין והוא האם נימא דק"ו מהעדאת עדים וישבע על השאר
כדכתב הרמב"ם פ"ט מטוען ונטען הל׳ ז' לענין
שנים שיושבין בצד ערימה של חטים שחולקים אף או דילמא לא.
שאין שם אוחזין ,וא"כ הלא לדעתם א"א לומר
שחולקין הוא מדין אנן סהדי בתורת ודאי אלא ע"כ והנה ,התוס׳ ד"ה הצד השוה )דף ד ,ע"א( כתב וי"ל
דבהצד השוה שבהן יש טענה חשובה כשמודה
דהוא רק כמו פסק בי"ד. במקצת או עד מכחישו נראה כמשקר ולכן יש
שבועה ,ע"כ .והנה לפי זה בפסק בי"ד שהוא מספק
ואפ"ל ,דס"ל להר"מ ז"ל דבאמת בעי אוחזין או מטעמא אחרינא שאינו הכחשת הנתבע נראה
דוקא אך עיין להגרעק"א זצ"ל בריש מכלתין
בתוד"ה "ויחלוקו" וז"ל שם .ועי׳ ברמב"ם דלא ישבע.
)פ"ד מהל׳ גזילה( שכתב בטענת שמא יחלוקו,
ועיין בטור )סי׳ ש( כתב במנה ומאתים וטענת והנה הרמב"ם )פ"ד מהל׳ גזילה ואבידה ,הל׳ טז(
שמא יניח ואמרתי דזה תלוי בב׳ שיטות הנ"ל כתב ,אמר החוטף עשרים חטפתי והנגזל אומר מאה
והרמב"ם סובר כשיטת הריב"א שזכרנו ובשמא חטף ,הואיל ואין העד יודע מנינן הרי משלם
דליכא רמאי יחלקו ,והטור אזיל בשיטת הר"ת העשרים שהודה בהן שחטפן ונשבע שבועת התורה
דבעי דוקא אוחזין דאיכא למימר דתרוויהו הוא על השאר ,שהרי נתחייב במקצת ודעתי נוטה בזה
וכו׳ ומ"ש הרמב"ם )פ"ט מהל׳ טוען( או שהי׳ שישבע היסת שהרי לא הודה כלום אלא אמר
אחד יושב בצד ערימת חטים וכו׳ וכתב הטור
שם )סי' קלט( לפרש דבעי יושבים בצדו דלהוי חטפתי ,ע"כ.
שניהם מוחזקים י"ל דסתם תחלה זה אומר כולה
ובקצות החושן סימן ע"ה סעי"ק א׳ הקשה דאיך
אפשר לומר דחיוב בי"ד על מקצת לא תחייב
