Page 546 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 546

‫‪Pg: 546 - 18-Back 22-02-27‬‬

‫אוצר מפרשים – בבא מציעא‬

‫אין הוא מחויב לפסוק דין‪ ,‬וכיון דאיכא סימנים‬     ‫ע"כ גם זה חשיב לאין חלוקה יכולה להיות אמת‪,‬‬
‫וסימנים‪ ,‬הרי אינו יכול להחזיר למאבד בבירור‬      ‫דכפי שאמרינן בטעם שאין החלוקה יכולה להיות‬
‫ויחלוקו‪ ,‬והרי אין זה אלא ספק ויתכן‪ .‬דמפסיד הצי‬  ‫אמת שהוא משום מציאות דאחד אין דרכו להקנות‬
‫מהמאבד‪ ,‬ולעשות דין אין חיוב עליו‪ ,‬וכיון דכן‪,‬‬    ‫לשני כגון מנה שלישי‪ ,‬הכא נמי נימא הכי כיון‬
‫אייו יכול להחזיר למאבד איכא עליו דינא דיהא‬      ‫דלטענותיהן אין החלוקה יכולה להיות אמת לכן‬
‫מונח עד שיתברר מי הוא המאבד‪ .‬ואתי שפיר‬          ‫יהא מונח בזה אומר אני ארגתיה וזה אומר אני‬

                                      ‫בעזה"י‪.‬‬                   ‫ארגתיה‪ ,‬עכת"ד הנחמדים וע"ש‪.‬‬

                   ‫סימן ב׳‬                      ‫ולפי ביאור זה שיטת רש"י ז"ל אתי שפיר גבי‬
                                                ‫מציאה בפשוטו דהא יוצא דרש"י ז"ל מודה דצריך‬
  ‫בענין‪" :‬תרוויהו בהדי הדדי אגבהוה"‬             ‫תנאי זה שהחלוקה יכולה להיות אמת כדעת רבנן‬
                                                ‫דפליגי אר' יוסי וכמו שמוכרח לומר כן‪ ,‬וא"כ‬
‫ב"מ )דף ב‪ ,‬ע"ב(‪ ,‬אימור בהדי הדרי אגבהוה‬         ‫השתא במציאה גבי סימנים וסימנים אתי שפיר‬
‫למציאה וכל אחד ואחד סבור אני הגבהתיה תחילה‬      ‫הדין דיהא מונח שהרי אי נימא דשניהם אמרו אמת‬
‫וכולה שלי וכי משתבע על חציה קושטא משתבע‬         ‫ושניהם איבדו אותה אבידה וליכא רמאי א"כ‬
‫ולענין מקח וממכר נמי שמא לשניהם נתרצה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬     ‫החלוקה לא יכולה להיות אמת‪ ,‬דהא זה רק של‬
                                                ‫אחד‪ ,‬והשני איבד אבידה אחרת וא"א לחלק‪ .‬ולכן‬
‫והקשה הגרעק"א ז"ל‪ ,‬ולכאורה תמוה דמאי‬            ‫יהא מונח‪ ,‬ואם נאמר דאחד משקר א"כ אחד מהם‬
‫צריך לזה הא בפשוטו כיון ואפשר שהוא כך‬           ‫רמאי‪ ,‬ושוב החלוקה אינה יכולה להיות אמת לפי‬
‫דתרוויהו בהדדי אגבהו נהי דכל א׳ בא לגזול‬        ‫טענותיהם וא"א לפסוק שיחלוקו‪ ,‬ולכן הדין הוא‬
‫חצי מ"מ שבועת שוא ליכא‪ ,‬ונ"ל דהוקשה‬             ‫דיהא מונח‪ ,‬ואתי שפיר‪ .‬ובספר אבן האזל בהלכות‬
‫לרש"י דא"כ לבן ננס אמאי מפסידים להבעה"ב‬         ‫טוען ונטען פ"ט תירץ הכי אלא דלא הכריח פירוש‬
‫זכותי׳ מכל וכל ואלו ואלו נפרעים שלא בשבועה‬      ‫זה ברש"י‪ .‬וכמו שנתבאר כך אפשר‪-‬לתרץ שיטת‬
‫מ"מ יטעון בעה"ה ישבע לי חנוני שלא פרע‬
‫פחות מחציה עכ"פ‪ ,‬וכן הפועל ישבע לי שלא‬                                              ‫רש"י ז"ל‪.‬‬
‫קיבל מהחנוני עכ"פ לא יותר מחציו‪ ,‬ולא ליהוי‬
‫ודאי שבועת שוא‪ ,‬אע"כ דלפי טענתם חד‬              ‫והנה לשיטת ריב"א בב"ב )לד‪ ,‬ע"א( בתוס׳ –ד"ה‬
‫משקר‪ ,‬הוי כמו ודאי שבועה שוא‪ ,‬ולא דנינן‬         ‫ההוא ארבא דמנה שלישי אין נחשב לאוחזין הכא ‪-‬‬
‫לענין אחר מה דלא טענו‪ ,‬וזה הוצרך רש"י‬           ‫נמי במציאה אינן אוחזין ובמקום דליכא רמאי‬
‫לומר להסביר דהכא כל אחד סובר שהוא הגביה‬         ‫אפילו באין אוחזין חולקים הכא נמי במציאה כיון‬
‫תחילה ולא שמשקר במזיד‪ ,‬משו"ה אף לפי‬             ‫דליכא רמאי אמאי יהא מונח ולא נימא דיחלוקו‪,‬‬
‫טענתם אפשר דתרוויהו בהדדי אגבהוה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬         ‫וכקושית רע"א וליתא לתירוצים דלעיל דהא‬
                                                ‫לשיטתו לא הוי מוחזקים‪ ,‬והכא ליכא רמאי ואמאי‬
‫והנה להתוס׳ ד"ה אי דכתב דאף באני ארגתיה איכא‬
‫דינא דמתניתין דישבעו והא התם לטענתם ודאי חד‬                  ‫לא יחלוקו כיון דליכא רמאי‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫משקר‪ ,‬ואעפ"כ משבעינן להו וא"כ הדרא קושיא‬
‫לדוכתא אמאי לא נשביע את החנוני שלא פרע‬          ‫ונראה לומר דהאי דינא דיחלוקו אין זה ודאי אמת‬
‫פחות מחציה עכ"פ‪ ,‬וכן הפועל ישבע לי שלא קבל‬      ‫דהא אפילו במקום שהחלוקה אינה אמת אמרינן‬
                                                ‫דיחלוקו אי ליכא רמאי והוא דינא דבית דין‪ ,‬כיון‬
                                                ‫דליבא ראיה לשום צד‪ ,‬וא"כ זהו דוקא אם שניהם‬
                                                ‫אוחזין דעל הבית דין להכריע ביניהם‪ ,‬אבל‬
                                                ‫במציאה הרי המוצא מחויב רק להחזיר למאבד אבל‬
   541   542   543   544   545   546   547   548   549   550   551