Page 550 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 550
Pg: 550 - 18-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
נשאתי והוא אומר בעולה נשאה ,אין לה אלא מנה כב"ק וז"ל ,ותימה דמנ"ל הא דהא לר"ג חייב בדמי
ואם היה הבעל קיים יש לה להשביעו שבועת שעורין דאי לאו הכי אין כאן הודאה כלל ואם כן
התורה ,שהרי הודה .במקצת הטענה ,עכ"ל ,והרי מנ"ל דלרבנן פטור וכו׳ ושמא משמע ליה לרבה בר
הכא איירי במקום שאין כותבים כתובה ,ואם אין נתן לשון פטור דפטור לגמרי ,עכ"ל .וחזינן להדיא
לו ראיה ששילם חייב ואינו יכול לכפור ,והרי כפי דאם אינו חייב בשעורין אין כאן הודאה כלל .ולפי
שנתבאר לעיל במקום שאינו יכול לכפור לדעת
הרמב"ם לא חשיב מוב"מ וא"כ אמאי הכא חייב זה ליכא לביאור הקהל"י הנ"ל.
שבועה ,וצ"ע. סימן ד׳
והנה הגרעק"א ז"ל פירש ,דודאי גם הרמב"ם בענין" :מודה בממון שאינו יכול לכפור בו"
מודה דאף היכא דא"י לכפור הוי הודאה
במקצת ,רק דפטור מטעם אין אדם מעיז ,דהוי כתב הרמב"ם ז"ל) בפ"ד מטונ"ט ,ה"ד( וז"ל :דאין
העזה כמו בכופר הכל ,כיון שלא הודה רק מה מודה במקצת חייב שבועה עד שיודה בדבר
שצריך להודות וכשיטת רש"י .לפי זה תירץ שאפשר לו לכפור בו .כיצד מי שטוען חבירו ק׳
קושית הנמו"י )בדף ב ,ע"ב( שהקשה דינרין יש לי אצלך ,חמישים בשטר זה וחמישים
להרמב"ם ,דאם מודה בדבר שא"י לכפור לא בלא שטר ,אין לך בידי אלא חמישים שבשטר ,אין
הוי הודאה מה הראיה דהילך פטור שמא הוא זה מוב"מ שהשטר לא תועיל בו כפירתו והרי כל
משום שמודה -בדבר דא"י לכפור ,ולפי הנ"ל
תירץ דשפיר קאמר הש"ס ומוכח דהילך פטור, נכסיו משועבדים וכו' ,עכ"ל.
דליכא למימר מטעם דאינו יכול לכפור דהא
מודה במקצת הוי הודאה וחזקה אא"מ ג"כ וע"פ הרמב"ם ז"ל הנ"ל השיג הראב"ד ז"ל על
ל"ש הכא דהא מסייע ליה שטרא וכקושית תוס׳ הרמב"ם בפכ"ב מהל׳ עדות )הל"ב( ,ראובן
ב"ק ד׳ ק"ז וגיטין נ"א ד"ה ובכולי ,אלא על שהוציא על שמעון שני שטרות אחד במנה ואחד
כוחך דמטעם הילך הוא והוי כופר הכל ופטור במאתים וכפר שמעון בשני השטרות ,ועדי שטר זה
הוא מגזה"כ ,ותירוץ הגמ׳ שאני הכא דקמסייע כת אחת מאותן השנים שהכחישו זא"ז ,ועדי השטר
ליה שטרא ולכן אף הילך פטור דהוא צודק השני הכת השניה ,הרי שמעון משלם מנה ,שיד
בטענה שאומר שנים דסתם סלעים הוי שנים, בעל השטר על התחתונה ,וישבע על השאר ,יראה
לי ,ששבועה זו שישבע על השאר בנקיטת חפץ,
עכ"ד הגרעק"א ז"ל הנחמדים. כדין מודה במקצת ,שהרי שני עדים כשרים מעידים
במקצת הממון שכפר בכולו ,ולא תהא הודאת פיו
ואשר נראה בזה דלפ"ז איכא לתרץ הקושיא משתי גדולה מהעדאת עדים כמו שביארנו ,ע"כ .והראב"ד
שטרות שבהל׳ עדות ,שהרי שם ,אין לפטור מטעם השיג ועוד כי הוא עצמו כתב כטוען את חבירו
מודה בממון שאינו יכול לכפור ,משום שהרי שם חמישים בשטר וחמישים בלא שטר והודה בשטר
הוא כופר הכל וכמו שכתב הרמב"ם בהדיא ,וא"כ וכפר בשאר פטור ,ע"כ .והיינו הרי זה ממון שאינו
מאחר והוכחש שם ע"י שטר אחד ממ"נ הרי שוב יכול לכפור וא"כ לא חשיב מוב"מ וכמש"כ
הוא מהמעיזים ,וא"כ מעיז ומעיז הוא וכיון שכן אין
לפטרו מחמת אא"מ ,דהוא הטעם למודה במה בטונ"ט ,וצ"ע אמאי ישבע.
שאינו יכול לכפור דלא חשיב מוב"ק משום שעל
השאר אינו מעיז ,שלא כן הכא שחזינן שהוא ועוד הקשה המגיד משנה על הרמב"ם ז"ל הנ"ל
מהמעיזים וא"כ שוב לית ליה חזקה אא"מ ,וא"כ מפט"ז מאישות הכ"ה שכתב היא אומרת בתולה
שוב מחמת זאת אין לפוטרו ומאחר ויש כאן העדאת
