Page 554 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 554
Pg: 554 - 18-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
רק דפטור מטעם אא"מ דהוי העזה כמו בכופר הכל בב"ד היינו דפטור משום דמודה במקצת לא הוי
כיון שלא הודה לו רק מה שצריך להודות וכשיטת אלא היכא דהוא נתחייב ע"פ הודאתו וכדכתיב אשר
רש"י ,וא"כ שפיו קאמר הש"ס דמוכח דהילך פטור יאמר כי הוא זה וכדכתב רש"י פרק האומר )דף
דליכא למימר מטעם דאינו יכול לכפור דהא מודה סה( הודאה בע"ד כמאה עדים כדכתיב כי הוא זה
במקצת הוי הודאה וחזקה אין אדם מעיז גם כן לא הרי שסמך תורה על מקצת הודאתו ,ע"ש ,אבל אם
שייך הכא דהא מסייע ליה שטרא וכקושית תוס׳ על אינו מודה אלא שנותן לו מתנה בב"ד בחמשים ודאי
רש"י ,אלא על כרחך דמטעם הילך הוא והוי כופר אין זה מודה במקצת ומש"ה הילך פטור כיון
הכל ופטור הוא מגזה"כ ,עכ"ל] .ותירוץ הגמרא שנותנו בב"ד אינו צריך להודאתו דהא נותנו לו
מסייע ליה שטרא והוי ראיה שאומר אמת אף ואין זה הודאה לחייבו שבועה אלא היכא שצריך
שהילך חייב שהרי סתמא דשטר הוא שנים וכמו להודאה שלו וזה הוא מכוון בלישנא דש"ס רפ"ק
דמציעא בטעמא דהילך פטור דכיון דאמר לי׳ הילך
שאמר[. הני זוזי דקא מודי בגוויהו כמאן דנקיט להו מלוה
דמי ע"ש ,והיינו דכיון דנקט להו מלוה אינו צריך
ולפי זה הדרא קושיא לדוכתא אם הוא מטעם הילך להודאתו ולמש"ה פטור ומ"ד הילך חייב ע"כ ס"ל
שוב איכא התנאי דדבר שאינו מסוים ויכול הלוה דאע"ג דאין צריך להודאתו דהא נותן לו בב"ד וקני
לה במשיכה ואפ"ה כל שמודה חייב וא"כ ממילא
ליתן לו איזה שירצה. במודה בדבר שא"י לכפור נמי חייב ולזה הוא
דקמסייע שתיים פטור ש"מ הילך פטור ,דהיינו א"צ
והקשה עוד בספר הנ"ל מאי פרכינן שם בגמ׳ )דף להודאתו דבלא"ה יש לו שטר ,עכ"ל .ולפי זה
ה .ע"א( ולמ"ד הילך פטור אמאי איצטריך קרא לק"מ דלא הוי מסוים ,דהקושיא משטר היא משום
למעוטי קרקע הא כל קרקע הילך הוא נימא דאינו יכול לכפור וא"צ להודאתו ,ובדין ממון
דאיצטריך קרא להיכא שתבעו מכרת לי שתי בית שאינו יכול לכפור לא שייך תנאי זה של דבר
סאות קרקע בשדך והמוכר מודה לו באחת מהם מסוים ,דדוקא בנותן ממש כהילך אמרינן דאם אין
דהוי הודאה בדבר שאינו מסוים וביד המוכר ליתן הדבר מסוים לא חשיב נותן דעדין לא סיים בעלותו
לו איזה בית סאה שירצה וא"כ לא הוי הילך ולהכי ועדיין צריך להודאתו כדי לכופו לקבוע את החלק
בעינן קרא לפוטרו משבועה מטעם דאין נשבעין על מהבגד שנותן לשני ,שלא כן בממון שאינו יכול
לכפור ,הרי אין צריך להודאתו בגלל השטר ,וע"כ
קרקעות. לא שייך תנאי זה דשוב נשאר א"צ להודאתו כי אם
לשטר ,ומה שצריך שיקבע איזה קרקע אינו הופכו
ותירץ דיש נ"מ בין הילך דהלואה להילך דפקדון לצריך להודאתו ,כי מעולם לא מחייבינן מחמת
והוא דמלוה בעינן דוקא שיהיו מעות מזומנים בידו הודאתו אלא מחמת השטר וצריכים את השטר
משום דמכיון דמלוה להוצאה ניתנה ול"ש לומר לכופו לבחור החלק בשביל חבירו ולא להודאתו
הרי הם שלך בכל מקום שהם לא מיקרי הילך אא"כ וע"כ חשיב כהילך אף שאינו מסוים ,ודו"ק
הם מזומנים בידו ליתנם לו ,משא"כ בפקדון דסגי
אף כשאינם בידו מזומנים ואפילו הם בביתו של והדברים מאירים בעזה"י.
נתבע ,מ"מ כיון דמודה בגוויה הרי הוא הילך משום
דבפקדון אמרינן דהם שלו בכל מקום שהם .לפי"ז אולם עצם הביאור על הקצות צ"ע כמש"כ הוא
נראה דהא דחדש הנמוק"י בדבר שאינו מסוים דלא עצמו ]והתבאר באריכות בסימן הקודם [.וע"כ
מיקרי הילך היינו רק בהילך כזה כמו פקדון דהוי לבאר שם כפירוש הגרעק"א ז"ל דגם הרמב"ם ז"ל
הילך מטעם דהרי הוא שלך בבל מקום שהם ,אז מודה אף היכא דא"י לכפור .הוי הודאה במקצת,
הוא שייך לומר דכיון דאינו מסויים לא שייך לומר
דהוי הילך מטעם דהרי הוא שלך בכל מקום שהוא
כיון דלא מצי שקיל ליה בלא דעת המודה ובחירתו,
