Page 556 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 556
Pg: 556 - 18-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
שכנגדו ,דהרי דין מתוך הוא דין דאורייתא ואף אבל הכא הוא ברצון ישבע אם נניחנו ולכך לא
שעצם השבועה דרבנן אבל דין מתוך אינו תקנה, ישלם ,עכ"ל.
וא"כ היה משלם ותקנה אחת היא שכנגדו ישבע,
והיא להיפך לטובת החשוד שיצטרך לישבע התובע והאו"ת הקשה )בסימן צב( ]הובא בבית הלוי ח"ג,
אבל התובע דשקיל מיניה לאו בתקנתא שקיל אלא )סימן לח ,אות ג([ מהא דשבועות )דף לב( דאמר
אביי הכל מודים בחשוד ומקשה ליה לימא דחשוד
בדין ,עכת"ד. לוה ולימא ליה מי יימר דמשתבע ,פי׳ ושוב אינו רק
גורם לממון ולתי׳ הראשון של התוס׳ דבחשוד ע"פ
והנראה לומר ,דהנה ג׳ דרגות יש בשבועות ,הא׳ דין תורה היה נוטל בלא שבועה מאי פריך דלמא
עצם חיוב השבועה ,והדרגה השניה -שכנגדו נשבע ס"ל לאביי כר"פ דאמר בדף ל"א דגם משחק
ונוטל ,כגון בחשוד ותקנה זו דרגה שניה משום בקוביא חייב בשבועת העדות דאע"ג דמדרבנן
שאינו משלם סתם אלא ע"י שבועה של הנוטל, פסול כיון דמן התורה חזי חייב וכ"ש בחשוד אע"ג
והדרגה השלישית היא שאמרינן מתוך שאינו יכול דמדרבנן צריך שכנגדו לישבע כיון דמה"ת היה
נוטל בלא שבועה ושפיר חייב ,ואינו גורם לממון,
להשבע משלם ,ללא שבועה מהשני.
עכ"ל.
והנה בביאור התוס׳ דהקשה אמאי אמרינן שכנגדו
נשבע ונוטל ולא אמרינן מתוך שאינו יכול להשבע והנה הקוב"ש על ב"ב )סימן קמז( הקשה לתירוץ
משלם כנסכא דר׳ אבא או כנידון דחמשים ידענא השני דמעיקר הדין פטור מתשלום דהא רוצה
וחמשים לא ידענא ,יש לחקור אם כונת התוס׳ היא לישבע ורק לטובת התובע נתקן שכנגדו ישבע
אמאי לא יהא הדין מתוך שאינו יכול להשבע משלם ויטול ,ולפי זה קשה היכא ששניהם חשודים לר"פ
גם בנידון דחשוד וע"ז מתרץ התוס׳ בתירוצו השני בשבועות דף ל"ב הדין שחזרה שבועה למקומה,
דלא שייך הכא דין מתוך שאינו יכול להשבע משלם היינו לחשוד הראשון שהוא הנתבע ומשלם ,וצ"ע
משום שרוצה להשבע ,וא"כ מדינא ליכא הכא דין אמאי משלם הרי מעיקר הדין פטור שהרי רוצה
מתוך שאינו יכול להשבע משלם ,או דלמא הפירוש לישבע וכל התקנה שחבירו ישבע ויטול ותו לא,
הוא שאה"נ פשוט שמדאורייתא שייך דין מתוך ובמקום שגם חבירו חשיד אמאי ישלם ,יהא הדין
שאינו יכול להשבע משלם וקושית התוס׳ אמאי
תקנו הכא שכנגדו ולא השאירוהו כדינו שפטור ,והניח בצ"ע,
מדאורייתא ,כפי שנהגו בדין נסכא דר׳ אבא ובדין
חמשים לא ידענא .ולפי זה תירוצי התוס׳ הם לומר ובספר קצות החשן )סימן עה ,ס"ק יא( הקשה
אמאי תקנו שכנגדו ולא השאירו כדינו מדאורייתא, לתירוץ הראשון דמשמע דהא דנשבע שכנגדו אינו
וע"ז תירצו בתי׳ השני שמאחר ורוצה להשבע יש אלא לתקנת החשוד ,דהיינו משום דלא שבקת חיי
מקום להקל עליו ולהניחו בדרגה השניה של כנגדו לכל חשוד ,וע"כ לתקנתו תקנו שכנגדו נשבע
מדרבנן משום שרוצה להשבע .ואכן מעיקר הדין ונוטל ,ואילולא התקנה היה דין מתוך שאינו יכול
הוא מתשאיל"מ ואכן בשניהם חשודים לק"מ שאין להשבע משלם אף בחשוד ,וא"כ קשה הא דאיתא
משאירים כדינו משום שלא שייך לתקן שכנגדו, התם השתא דליתיה לדר׳ חייא נחייבי׳ מדרב נחמן
ומשני בגמ׳ דר"נ תקנתא ,ותקנתא לתקנתא לא
וע"כ נשאר בדינו מתשאיל"מ.
עבדינן ,ואי נימא
ולפי זה לשני תירוצי התוס׳ אמרינן מתוך שאינו
יכול להשבע משלם מדאורייתא אלא שתקנו כאן כהנ"ל דחשוד הוי בדין מתוך מן התורה ,וא"כ אין
התקנה רק שישבע שכנגדו דהא בדאורייתא ליכא
משום הטעמים הנ"ל שכנגדו ישבע ויטול. שבועה ליטול וא"כ אין זה תקנתא לתקנתא דהא
מה שמשלם החשוד אינו מתקנתא אלא מה שנשבע
