Page 555 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 555
Pg: 555 - 18-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
דבר שאינו מסוים ,מאחר ועדיין יש לו לבחור איזה אבל אם הדבר שמודה הוא מוכן ומזומן ליתן לו מיד
חלק הוא נותן ,הרי לא סיים בעלותו מצידו ,וע"כ אז נראה דהוי הילך אף דאינו מסוים משום דלא
לא חשיב הילך .ואכן לפי ביאור זה יקשה כנ"ל, גרע מפרעון הלואה דהוי הילך כשהמעות מזומנים
דהרי גם בקרקעות לא חשיב הילך משום שעדיין בידו אף דשם ג"כ יכול ליתן לו איזה מעות שירצה,
לא סיים בעלותו שהרי עדיין נתון בידו להחליט ואין לך אינו מסוים גדול מזה .ומ"מ מיקרי הילך
אפילו בהלואה א"כ כה"ג אף בפקדון לא גרע
איזה קרקע הוא יתן. מהלואה ובמזומן בידו ליתן לו הוי הילך אף באינו
אולם נראה לפרש ,דהא דעדיין ברשותו להחליט מסוים.
איזה חלק שלו ,עדיין אינו חסרון בהילך ,כי אם
תוצאת הדבר שעדיין ברשותו להחליט הרי לא וקרקע הוי לעולם כמעות מזומנים משום דקרקע
חשיב הילך ,שעדיין אינו נותנו וא"כ במטלטלין אינו דבר שאפשר לאבדו ובשמורה בקרקע הוי
עדיין ברשותו ויכול לאבדו ולקחתו לביתו עד כמזומנים לפניו ליתנם לו .ולפי זה בקרקע אין
שיחליט איזה חלק שלו וע"כ לא חשיב הילך ,שלא להלק בין מסוים לאינו מסוים וכנ"ל ,ואתי שפיר
כן כאשר איירי בקרקע שאין תוצאה כזו ,שהרי הא דהקשו דשטר שעבוד קרקעות הוי הילך ואין
קרקע לא מטלטל ע"כ חשיב הילך בקרקע אף חסרון של דבר שאינו מסוים ורק הא דהקשו למ"ד
שאינו מסוים .ולפי זה לק"מ משטר שעבוד הילך פטור למ"ל קרא למעוטי קרקע משבועה,
קרקעות ,ולא מהא דלא נאמר דאיצטריך קרא לגבי
ודו"ק.
קרקע היכא שאינו מסוים ,ודו"ק בזה.
וגם מתורץ בזה קושית הקצות מהך דשנים אוחזין,
וביה אתי שפיר נמי אמאי לרש"י ז"ל צריך דוקא דהרי אוחזין בטלית לפנינו ואז אין חסרון של דבר
אותם מעות כדי שיחשב הילך ,ומאידך גיסא שטר שאינו מסוים וחשיב הילך ,ודו"ק עכת"ד הנחמדים.
שעבוד קרקעות חשיב הילך דדוקא במעות אמרינן
דלא הוי הילך משום שהם מטלטלין וכל עוד שלא אלא שמלשון הנמוק"י מוכח שאמרו שם שהבגד
נתן בפועל לא חשיב הילך ,מאחר ועדיין ברשותו לפנינו ואעפ"כ לא חשיב הילך מאחר ואינו מסוים
ויכול לאבדן וכו' ,שלא כן גבי קרקע השעבוד ישנו דהרי כתב שם "ולוקח אומר ג׳ אמות דבגד זו"
כבר בעצם נתינת השטר והרי הקרקע עומדת ולכן ומשמע דהבגד לפנינו ולכן הוסיף מלת זו דאל"כ
הול"ל ג׳ אמות דהבגד ,וא"כ גם כשהבגד לפנינו
חשיב הילך. אמרינן האי דינא דמסוים ואם אינו מסוים לא הוי
סימן ו׳ הילך ,וחזרו הקושיות למקומן.
בסוגיא "דההוא רעיא" ועוד הקשו על שיטת רש"י אם הילך הוא דוקא
באותם המעות עצמם בפקדון או מלוה שלא הוציאה
ב"מ )דף ה ,ע"א( ,בתוס׳ ד"ה "שכנגדו קאמינא א"כ אמאי מקשינן לקמן ע"ב משטר דכיון דקא
הקשה וז"ל ,וא"ת מאי שנא דבחשוד על השבועה מודה ביה הילך הוא ואמאי חייב ,לימא דשטר לא
שכנגדו נשבע ונוטל אמאי לא אמרינן מתוך שא"י הוי הילך כיון שסוף כל סוף לא מהדר לו אותם
לישבע משלם כדאמר גבי חמשין ידענא וחמשין לא
ידענא ובנסכא דר׳ אבא ,וי"ל הכא אי אמרינן המעות עצמם ,עכת"ד.
משלם לא שבקת ליה חיי דכל העולם יביאוהו לידי
שבועה ויטלו כל אשר לו ,ועוד דהתם אמר ליה ונראה לומר ,דהנה הא דדבר שאינו מסוים לא
שבועה דאורייתא אית לי עלך או תשבע או תשלם, חשיב הילך ,משום שבכל הילך אין החלק שמודה
יותר בדין ודברים מאחר והוא סיים מצדו את
בעלותו על מה שאמר הילך ,שלא כן כאשר הוא
