Page 559 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 559
Pg: 559 - 18-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
אחר הבעל דמ"מ לא הוי ודאי וכו׳ ,ולפי דברנו בענין" :ודאי למיעוטי רוב"
ניחא דמיד כשנולד דנין לכמה דברים אם הוא בנו
של זה בעל אמו וכיון דהחזקנו אותו מכח הרוב ב"מ )דף ו ,ע"ב( ,קפץ אחד מין המנויין לתוכה כולן
לבנו ממילא מקרי קהל ודאי .עכ"ל .וכה' כתב פטורין ,ובתוס׳ ד"ה "קפץ" הקשו וז"ל :תימה
ההפלאה סופ"ק דכתובות וההפלאה וכו'. דלבטל ברובא וליחייבו כולהו במעשר ,עכ"ל.
וההפלאה כתב שם שאין כן דעת הראשונים ז"ל והקשה ע"ז הש"ש שמעתא )א פ"א( ,דא"כ היכי
שהרי בספ"ק דכתובות גבי תינוק שנמצא דאמרינן משכח"ל כלל קהל ודאי דאסור בפסולי קהל ,הא
רוב ישראל ישראל להשיב לו אבידה הקשו התוס׳ בגמרא חולין )דף יא( ילפינן דאזלינן בתר רובא
הא אין הולכין בממון אחה"ר ]ותירצו דזהו דוקא ממכה אביו ואמו ודלמא לאו אביו הוא ,אלא משום
היכא דבהיתר באו המעות לידו ומדעתו ,הא לאו דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל ע"ש,
הכי גם בממון הולכין אחר הרוב[ והתם הא כבר וא"כ כל קהל אינו אלא מכח רובא דרוב בעילות
הוחזק התינוק לישראל כשהוא רוב ישראל לענין
להחיותו וכו׳ .ולפי הסברא הנ"ל הו"ל כודאי ולא אחד הבעל ,ע"ש ,ולא משכחת לה קהל ודאי.
שייך למימר בזה אין הולכין אחר הרוב ,ומה הקשו
התוס׳ ומוכרח דליכא סברא זו ולא אזלינן בתר ועוד הקשו מהא דספק טומאה ברה"ר טהור,
רובא בשום ענין ודלא כרבינו זצ"ל ,וכבר עמד בזה ומבואר להדיא בתוספתא פ"ה דטהרות דתשעה
בקהלות יעקב קידושין )סימן לג( ומה"ט דחה תי׳ שרצים ואחד צפרדע ופירש ונגע גם ברה"ר
טמאות ,ולפמש"כ השטמ"ק דכל היכא דאיכא רוב
רבינו זצ"ל לשיטת התוס׳ עכ"פ.
אכתי ספק א"כ היה צריך להיות דמספק טהור.
ונ"ל דלא קשה ,וכמו שתירץ ההפלגה גופיה
דקושית התוס׳ אמאי נקטה הגמ׳ הך מילתא דהוא ותירץ הגרעק"א זצ"ל )בתשובות מהדו"ת סי'
ישראל רק אגב שאר מילי ,והוי ליה להש"ס ק"ח( וז"ל :עוד יש לחלק דבט׳ שרצים
למינקט יותר שאר מילי לכן כתבו דבאבידה מודה כשפירש קודם שנגיע צריכים ג"כ לדון לכמה
שמואל וממילא הוי ישראל מכח עצמו ולא אגב, דברים אם הוא שרץ או צפרדע ללקות עליו
כעדשה והיינו דנין מכח מרובא פריש דהוא
וע"כ נקטו ליה ,ודו"ק. שרץ ממילא בנגע בו אח"כ הוי כמו נגע בודאי
שרץ ודוקא בההיא דקפץ אחר מהמנויין דכל
ותו הקשה הקהלות יעקב הנ"ל מהתוס׳ כתובות שם מה שדנין עליו הוי רק לענין חיוב מעשר בזה
דכתב דכולה מילתא המ"ל לענין נגיחה היינו כתבו הפוסקים דלא מקרי עשירי ודאי אבל ודכא
דאפילו רוב ישראל אי נגח תורא דידן לדידיה פטור דדנו כבר לדברים אחדים לשרץ ודאי ממילא
כשנגע אח"כ מקרי נגע בשרץ ודאי .וראיה לזה
מטעם אין הולכין בממון אחר הרוב. דטריפה ממעטינן מקרא דיעבור תחת השבט
וא"כ אין משכחת עשירי ודאי דלמא טריפה
וקושיא זו צ"ע דנראה דכונת התוס׳ דכולי מילתא היא דאי מחמת הרוב עדין לא מקרי ודאי להנך
המ"ל לענין נגיחה ,היינו רוב עכו"ם עכו"ם רוב פוסקים אע"כ כיון דדנין לכל מילי דאינו טרפה
ישראל ישראל מחצה על מחצה ישראל .וממילא
לפי זה להיפך ברוב ישראל ישראל ,ואי נגח תורא מקרי עשירי ודאי ,עכ"ל.
דידן לדידיה חייב מטעם דכבר איתחזק לישראל
וכסב׳ ההפלאה .ולזה כיון התוס׳ דאיכא לפרש וכתב עוד הגרעק"א זצ"ל בד"ה "ובזה" וז"ל :ובזה
דינים אלו דהברייתא לענין נגיחה וכפסק הברייתא, מיושב מה דקשה לי לכאורה לשיטה זו דרוב לא
ודו"ק .וא"כ ליכא ראיה מתוס׳ כנגד תירוץ זה של מקרי ודאי איך מצינו קהל ודאי דלא יבוא הא לא
הוי ודאי דשמא זינתה אמו ולא הוי רק רוב בעילות
הגרעק"א ז"ל ושל ההפלאה.
