Page 560 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 560
Pg: 560 - 18-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
אע"פ שלא תפס המוכר כל הכלי שהקנהו חלף ובש"ש שמעתא )ב ,פט"ו( כתב לחלק בזה בין
ממכרו אלא אחז מקצתו ואחז המקנה לו מקצתו רובא דאיתיה קמן לרובא דליתיה קמן ,דברובא
קנה הלוקח ,והוא שאחז ממנו כדי שיעור כלי או דליתיה קמן כהך דדלמא לאו אביו הוא דאזלינן
יאחזנו אחיזה שהוא יכול לנתק את כל הכלי מיד בתר רובא הו"ל רוב הבא מן הסברא דרוב הוא כן
המקנה לו וכו' ,וכן אם אחז פחות משלש והיה יכול שהוא אביו אבל גבי פירש מרובא אינו רוב דתליא
בסברא ואדרבה מסברא יכול להיות דפירש מן
לנתק כל הכלי קנה ,עכ"ל.
המועט ממרובה כו׳ ומשו"ה ספק מקרי ,את"ד.
והמגיד משנה כתב באמצעו בשם הרשב"א ז"ל
שנראה שדקדק הלכה זו מרב חסדא דאמר גט בידה והקהל"י ביאר יותר שמה שאין ריעותא לפנינו קרי
ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה לה רובא דליתא קמן ,שלא כן ברובא דאיתא קמן
מגורשת ,וליתא דהתם הא אסקינא טעמא משום דאיכא ריעותא לפנינו וע"כ איכא חסרון במקום
דבעינן כריתות אבל הכא דנתינת כלי בעינן והא
בעינן ודאי.
איכא ,עכ"ל.
ונראה עד"ז לומר דהרי היכא דתורה אמרה עשירי
והנה הב"ח בסי׳ קצ"ה כתב ע"פ מה שיש שינוי ודאי לא עשירי ספק ,הכונה בזה היא למרות
בגירסא בב"מ )דף ז( דבגמרא איתא האי סודרא שבעשירי איכא לספוקי שמא טריפה ורק מחמת
כיון דתפיס ביה שלש על שלש ,ובנוסחה הרי"ף הרוב שייך בזה למיזל ולמרות זאת אמרה תורה
איתא כיון דאית ביה והוא מפרש בנוסחת הרי"ף לעשר בהמה מדין עשירי ודאי ע"כ לומר שכונת
דכיון דאיכא בסודר ג׳ על ג׳ מהני אף שאחו רק התורה לכל רוב כזה שהוא כדרכו של עולם דחשיב
ודאי ,שלא כן במקרה של רוב של מקרה מסוים
מקצתו כיון שיכול לנתקו. ולא שייך למימר שודאי התכוונה לזה תורה כגון
היכא דהתערבו אחד מן המנויין שזהו ספק נוסף
ובאבן האזל הקשה דדבריו תמוהים בתרתי חדא
דהא אמר להדיא כמאן דפסיק דמי ,ולדבריו דהקנין וע"ז אמרה תורה ודאי ולא ספק.
משום דיכול לנתק כל הסודר א"כ אינו משום
דכמאן דפסיק ואדרבה אם הוא כמאן דפסיק ודאי וכן לגבי קהל ודאי הרי לזה התכונה תורה על
לא מהני פחות מג׳ על ג' ,עכ"ל .ותמוהה קושיתו כרחך ,וא"כ לקהל כזה קוראת התורה דין ודאי,
הא הב"ח עמד על קושיא זו ,ופירש דבריו להדיא וכאשר מצטרף לזה ספק נוסף ,ע"ז אמרינן שחסר
שם שכוונת הגמ׳ כמאן דפסיק דמי וקני ליה ,היינו,
בודאי ,ודו"ק בזה היטב.
כלומר כאילו נתקו ופסקו מיד הקונה דמי.
סימץ ט׳
ועוד הקשה האבן האזל הנ"ל ,וז"ל :דא"כ אין
מקום כלל לקושית הגמ׳ ומ"ש מדרב חסדא בענין" :יכול לנתקו בקנין סודר וגט"
דאדרבה מדרב חסדא הוכחה גמורה לרב משרשיא
דכמו דמחשיב רב חסדא ענין יכול לנתקן של ענף א׳
הבעל ,ה"נ מחשיב רב משרשיא יכול לנתקו של
הקונה וע"כ דהוא להיפוך ,וקושיית הגמ׳ משום ב"מ דף ז׳ ע"א ,האי סודרא כיון דתפיס ביה שלש
דבסתמא אם אינו אוחז אלא שלש על שלש מי על שלש קרינן ביה ונתן לרעהו דכמאן דפסיק דמי
שאוחז כל הבגד יכול לנתק ולא הקונה ,עכ"ל. וקני ,ע"כ.
ונראה לומר בזה דהא לגירסתינו צריך ביאור מה והרמב"ם ז"ל )פרק ה׳ מהל׳ מכירה ,הלכה ז( פסק
קשה מרב חסדא וע"כ לפרש שכונתו בהאי דתפס וז"ל ,הקנה אחד כלי למוכר כדי שיקנה הלוקח וכו׳
