Page 552 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 552
Pg: 552 - 18-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
לכפור ואחרי העדאת העדים אינו יכול לכפור, דאית ליה עליה שטרא לא יכול לכפור בכל לית ליה
ועיי"ש. עליה הדין דינא הלכך פטור הוא ,עכ"ל הר"ח ז"ל.
וזהו תירוץ הגמ׳ דאף למ"ד הילך חייב הכא פטור
ונראה שכונת הקצות כפי שכתב דהעדאת עדים משום דמודה בממון שאינו יכול לכפור וחזינן
מחייבו הוא רק כאשר אין חיובו ברור גם אחרי
העדאת העדים לחודא ,דהיינו דאם אתינן מצד להדיא דלא כהקצות ,עכת"ד.
העדאת העדים כשלעצמם אין החיוב מושלם כי אם
כשמסתייעים עם הודאתו .וזהו כמש"כ הריטב"א והנראה לומר בקושית הקצות על בדק הבית דאכן
ז"ל ולפי זה אין מקום לקושיתו .והביאור דהעדאת בקושית הגמ׳ לא ידענו כלל דין זה דהיכא דמודה
עדים במקצת דמחייב שבועה הוא רק כאשר יש בממון שאינו יכול לכפור דלא הוי הודאה ,תהו רק
במסקנת הגמ׳ .ואכן זהו גם מקורו של הרמב"ם
הודאת בע"ד מצורף לזה ,ודו"ק היטב. לדין זה ממסקנת הגמ׳ .ובקושיא ע"כ לומר שפטור
מטעם הילך ,והגמ׳ מתרצת שאני הכא דקמסייע ליה
]וראיתי צורך לבאר את הק"ו של הקצות דבכל שטרא ,לא כפירש"י ז"ל שהשטר מסייע "לטענת
הודאת בע"ד יש חיוב הממון ,ויש חיוב השבועה הלוה" שאינו חייב יותר משתים ]מדכתיב סלעין
הנובע מחיוב הממון ,וכן בהעדאת עדים יש חיוב סתמא ולא חש לפרש כמה[ ,אלא מפרש דקמסייע
הממון ע"י העדים ויש חיוב השבועה הנובע מחיוב ליה שטרא "למלוה" שעכ"פ חייב לו לא פחות
הממון ,וע"ז אמר הקצות שחיוב הממון אם נעשה משתים ,ונמצא דעל אותן שתים א"צ להודאתו,
באופן שאינו יכול לכפור אינו מחייב שבועה ,כפי והו"ל מודה בדבר שאינו יכול לכפור בו דאין זה
שהודאה אינה מחייבת שבועה אם היא על ממון הודאה ולפ"ז זוהי ראית הרמב"ם לדין מודה בדבר
שאינו יכול לכפור כך חיוב השבועה של העדים שאינו יכול לכפור ,ובקושית הגמ׳ עדיין לא ידענו
צריך להיות ע"י חיוב ממון שיכול לכפור ,ודו"ק
זאת ומתורץ שפיר שיטת הבית יוסף.
בזה[.
והקשה הקצות שם עוד וז"ל ,אך אכתי תקשי לפי
סימן ה דרך הב"י דלאו הילך הוא אלא דלא חשיב מודה
כיון דא"י לכפור אין צריך להודאתו א"כ דל
בעניין" :פטור הילך בשבועה" הודאתו מהכא ויתחייב ע"פ העדאת עדים מדר'
חייא ונראה דכיון דהודאת פיו אינו מחייבו בדבר
כתב השו"ע) :סימן פז ,סעי׳ א( בא"ד וז"ל ,ואינו שא"י לכפור אזי ממילא גם בהעדאת עדים מדר׳
נקרא הילך אלא אם כן יהא המקצת שהוא מודה לו חייא אין לחייב דאינו אלא משום דלא תהא הודאת
פיו גדולה מהעדאת עדים מק"ו וכל דפיו אינו
מוכן בידו בפני ב"ד ,עכ"ל. מחייבו בדבר שחיובו ברור והא דבהעדאת עדים
מחייבו היינו כמו שכתב הריטב"א פ"ק דמציעא גבי
וכתב הקצות החושן )בסעי"ק ב( וז"ל :וכתב הש"ך תני ר׳ חייא דהיינו באומר להד"ם ועדים מעידים
דהיינו דוקא כמלוה ,אבל בפקדון אפילו איתי׳ שלוה חמישים דאין זה חיוב ברור דאפשר שפרע,
בביתיה של נפקד הו"ל הילך ,דכל היכא דאיתיה
ברשותיה דמרא איתיה ,ואם אחד תובע מחבירו ודו"ק ,עכ"ל.
מכרת או נתת לי מאוצר זה שני סאים חטים וזה
אומר סאה אחת הוי מודה במקצת ,ואע"ג דהוי כעין והקשה בספר ראשי שערים על הקצות ,הא לכל
פקדון כיון דקנה מאוצר זה ,מ"מ כיון דאינם הודאת בעל דין קודם ההודאה יכול לכפור ואח"כ
מסוימים לא הוי הילך ולמדנו אותו מדברי הנמוק"י לא יכול לכפור והכא נמי גבי עדים קודם יכול
