Page 548 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 548
Pg: 548 - 18-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
הנתבע אף מן השעורים ,ואקשינן עלה ממתניתין שלי ומיירי אף באני ארגתיה דאיכא בודאי
דהתם ,וכתב התוס׳ ד"ה לימא וא"ת לישני דאתיא רמאי בעי אוחזין ,כך הי׳ נראה לכאורה ,עכ"ל,
מתניתין דהתם בר"ג דאמר טענו חיטין והודה לו מבואר מזה להדיא דדעת רבינו זצ"ל דס"ל
בשעורין חייב שבועה על החיטין והיינו דהתוס׳
סברי דמדחייב ר"ג שבועה על החיטין מחמת להר"מ ז"ל דאף דאין אוחזין מ"מ חולקין.
הודאת השעורים אלמא דמתחייב שעורין דאל"כ
לא מחשב הוראה לחייב שבועה ,ותירצו התוס׳ ונראה דלשיטת התוס׳ הנ"ל אתי שפיר שהרי הוא
דמהדר לאוקמי מתני׳ דב"ק כרבנן א"נ אפילו ר"ג טוען כולה שלי ובי"ד פוסקין דחציה דידיה ,בגלל
מודה דטענו חיטין והלב"ש פטור מלשלם את שהשני בצד הערימה ,ובזה נראה שוב כמשקר,
השעורים ולא מחייב ר"ג אלא שבועה ,ע"ש ,ולפ"ז שלא כן גבי עד המחייבו שבועה הרי חיוב בי"ד
מבואר דלר"ג איכא תורת מודה במקצת גם היכא בגלל חסרון צדדי דאינו יכול להשבע ואין בזה
שאינו מתחייב כלום בהודאתו ,דהא בהודאת מיחזי כמשקר כלל ,שהרי אין בפסק לחייבו מצד
השעורים אינו מתחייב שעורים ואעפ"כ מחשב עצמו אלא בגלל חוסר יכלתו להשבע ,ודו"ק .וכה"ג
הודאה לחייבו שבועה על השאר וגם רבנן לא פליגי מבואר בש"ע סימן ע"ה ס"ה בטוענו מנה .והלה
אר"ג אלא משום דלענין שבועה בעינן הודאה ממין כופר הכל שטוען פרעתי כך וכך והב"ד מכירים
הטענה וילפינן לה מקרא בב"מ ד"ה דכתיב הוא מתוך טענותיו שעדיין חייב לו עשרים חייב שבועה
וכתיב זה ,ע"ש ,אבל לא פליגי איסור זה דאיכא על השאר ,והנה הטעם לזה לפי הנ"ל מבואר היטב
תורת שבועה ע"י הודאה שאינו מחייבתו ממון, דהוא משום שהב"ד מכירים מתוך טענותיו ושוב
מיחזי כמשקר שלא כן גבי הדין מתוך שאינו יכול
עכ"ד. להשבע משלם דהוא אינו מתוך בירור ששיקר אלא
ובזה דחה השגת קצה"ח )סימן לד ,סק"ה( על שאינו יכול להשבע.
המהרי"ן לב ז"ל שכתב דהודאת בע"ד אינו מטעם
נאמנות אלא הוא התחייבות חדש מעכשיו ,והשיג והנה יל"ע ביסוד דין מודה במקצת המביאתו
הקצה"ח דא"כ למה מודה במקצת חייב שבועה הלא שבועה אי הוא משום דמתחייב מקצת בהודאתו או
אילו כפר הכל ואומר שאעפ"כ אני מתחייב מעכשיו דלמא עצם מעשה ההודאה על המקצת מחייבתו
חמשים לא הוה הודאה במקצת כלל ,ע"ש ,ואין שבועה על השאר אפילו לכשיצוייר שלא יתחייב
הנידון דומה לראיה דבכופר הכל ואומר אעפ"כ אני ע"פ הודאתו דמ"מ מודה הוא וגזה"כ הוא שהמודה
מתחייב חיוב חדש הא לא מודה לו כלום על תביעתו במקצת חייב שבועה על השאר ,ואין להוכיח
אבל כל מודה במקצת הוא מודה על תביעתו ואפילו שהעיקר הוא מה שמתחייב מקצת מהא דהעדאת
את"ל כהמהרי"ן לב ז"ל שמה שמחוייב לשלם אינו עדים מחייבו שבועה אע"פ שליכא הודאה כלל רק
מצד נאמנות אלא התחייבות קעביד מ"מ הא איכא שנתחייב מקצת די"ל דבהעדאת עדים גופא אינו
מתחייב שבועה על השאר מחמת שנתחייב מקצת
מעשה הודאה ומשו"ה מחוייב שבועה .ע"כ. אלא מחמת שהעידו עדים שהוא חייב לו וגזה"כ
הוא שדין הגדת עדים כהודאת פיו לחייבו שבועה
ונראה שאין בזה דחית השגתו של הקצות ,דהרי מק"ו ואפילו אילו הוה ציור שעדותם ׳לא היתה
ר"ג איירי בהודה על השעורים והודאתו מחייבת מחייבתו אותו מקצת היה ג"כ דין שבועה על השאר
אלא הא דפטור בפועל הוא משום מחילת התובע
ולא משום חסרון בנאמנות ההודאה ,ומאחר מפאת שהועד על מקצתו בעדים.
והודאתו הודאה המחייבת כשלעצמה הרי זה ככל
מודה במקצת ,ומה לנו במודה במקצת אם אח"כ וכתב הקהלות יעקב )סימן ו ,ס"ק ד( דנראה דפליגי
התובע מחל לו אותו מקצת ,שלא כן גבי נידון בזה שני תירוצי התוס' בב"ק )דל"ה ,ע"ב( דקאמר
רבה בר נתן דטענו חיטים והודה לו בשעורים פטור
