Page 541 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 541
Pg: 541 - 17-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
דאודעי מיהא בע"פ מודעינן ,ולע"ד מוכח מדברי רש"י ד"ה שמין עגל כו' .עיין מהרש"א ויש
התוס' דאף אודעי בלא כתי' לא מודעי' בלאו חשדא לדקדק דמכאן משמע דר"ל רש"י דהעגל מתגלגל
דכתבו אור"ת מכח ההיא דהכא וכו' ,והכא באודעי עם אמו ממה שאוכלת ובשביל זה א"צ ליתן לעגל
בלא כתי' איירי ומכחה הוכרחו לו' דכתבו לי מאיזה ונ"מ אפי' כשאמו אינה עושה ואוכלת וצריך ליתן
טעם וכו' ,משום דנידון ע"י כפייה אלמא דבלא להם עמל ומזון א"צ ליתן לעגל ולעיל דף ס"ח
כפייה אפילו אודעי דומיא דהכא לא מודע' וליכא פירש"י ד"ה עם אמו ובלא עמל ומזון כי אמו עושה
למי' דהכא לא שאל ,אבל היכא דשאל שיודיענו ואוכלת כו' משמע דר"ל דוקא כשעושה ואוכלת
הטעם מודעי ליה אפי' אי ליכא חשדא דא"כ מאי מוציא מזון הולד נמי ועיין מהרש"א שם בתוס' ד"ה
ק"ל לתוס' מהא דהכא ,דהכא לא שאל ולעולם
היכא דשאל טעמא מודיעין וכותבין אפי' בלא כפייה ורשב"ג לא בעי עמל ומזון.
אלא ודאי דאין לחלק לדעת תוס' וליכא למי' דדוקא )ידיו של משה(
היכא דמלגלג על הדין דומיא דהא דהכא הוא תוס' ד"ה כי האי גוונא ודאי צריך לאודועי.
דאמרי' דהיכא דליכא חשדא לא מודעי' ליה אפי' משמע דוקא הכא לפי שהיה לו פתחון פה
טעמא וכמ"ש מר"ן ב"י בשם הני' להדיא ע"ש ,אבל לחודשו קאמר דצריך לאודועיה וכו' והא דאמר
היכא דאינו מלגלג אלא שואל שיא' לו הטעם לבד בסוף זה בורר וכו' .ק"ק דמנ"ל לתוספות ז"ל
מודעי' ליה דא"כ תו' לא תקשי ההיא דכותבין פירוש זה ,דילמא הכי פירושו ,דדוקא הכא צריך
דהתם אינו מלגלג אלא דשואל שיכתבו לו הטעם לאודועיה אעפ"י שאינו שואל הטעם ,אבל בעלמא
והדין )יש לחלק דשמא חשיבה כתיבה כעין לגלוג(. כשאינו שואל אין צריך לאודועי ,אבל אם שואל
)חיי משה( אפילו בעלמא צריך לאודועיה ,ובזה לא קשה
מההיא דפרק זה בורר ,וצ"ע .ובקושיא זו שהקשינו
דף ע ע"א מתורץ אמאי אמרו משמע ולא מוכח .א"נ י"ל
דהוקשה להם דאמאי הוצרך לומר כי האי גוונא
גמ' ונהגו בני כופרא וכו' .כך גריס רש"י ונראה ודאי צריך לאודועי ,לימא הענין דשאני חמרא מזוזי
דהם דברי רב פפא .וקשה דמאי פריך אטו במנהגא ולא עוד ,ומתרצים התוספות דמשמע דהוצרך לכך
תליא כיון דאיסור איך נהגו כן ומאי קושיא לעולם לאשמעינן דדוקא הכא לפי שהיה לו פתחון פה,
תחילת הדבר היינו משום דהכי הלכתא ומ"ש נהגו אבל בעלמא לא ,והא דאמרי' משמע דוקא הכא לפי
היינו לומר שלא המתינו ליטול אגרא לבסוף דאם וכו' ,דליש מפרשים מאי דאמר כי האי צריך
תשבר ונותנים לו שכרה מה ששוה בעת שבירתה לאודועי ,לא אשמעינן הא ,אלא שהיה משיבו כל
לא יוכלו לשאול אגרא דמצו למימר כבר נתנו לך כהאי גוונא היה לך להודיעו וכו' .וקשיא לי ליש
דמי הספינה ולכן נתחכם ליטול אגרא מיד אע"ג מפרשים אמאי הוצרך לומר בגמרא אמר ליה ,כיון
דאין השכירות משתלמת אלא לבסוף ולעניין זה דרב פפא התחיל להשיב ולומר כי האי צריך
דנוטלים אגרא מיד אמר נהגו ותו אמאי לא קאמר
דנהגו כן על פי רב פפא דפסק כן ונראה דגריס נהגו לאודועי .וצ"ע.
בלא וא"ו וכן גריס הרי"ף והרא"ש ז"ל וה"פ א"ר )לחם אבירים(
פפא הלכתא אגרא ופגרא נהגו בני כופרא ע"כ
דברי רב פפא ותלמודא מפרש דהאי דאמר הלכתא שם בא"ד עיין ח"מ סי' י"ד ס"ד כתב מורם וכ"ש
אגרא ופגרא פי' אגרא בשעת משיכה וכו' מהטעם אם אומר וכו' ,פי' אפי' ליכא חשד כיון דשואל
שכתבתי ובעי תלמודא מדקאמר רב פפא נהגו כתובו לי וע"ז כתב מיהו י"א דדוקא אם דנו ע"י
משמע דמשום דנהגו אמר הלכתא וכי במנהגא כפיה אבל בלא"ה אין כותבין כיון דליכא חשדא
והיינו ס' תוס' ומ"ש דבלא"ה אין כותבין כתב סמ"ע
