Page 534 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 534
Pg: 534 - 17-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא מציעא
דמים מועטים דאל"כ לאו אורחא דמילתא וכו' וכו' שמעינן דאותו הדין פשיטא ליה לתלמודא אלא
וצ"ע ודוק'. דקשה על הרב ב"ש ז"ל מהכא דפירושי לא יכון
גבי הכא דקאמר מאן תנא שניהם אסורים ומאן תנא
)בית שמש(
בדמים הללו אסור וכו' ודו"ק.
דף סו ע"א )מגדנות נתן(
רש"י ד"ה בשעת מתן מעות וכו' אין בדבריו שם ההוא דזבי' )חמור( וכו' א"ל רב אשי
כלום עכ"ל .קשה טובא דזה היפך דברי הגמ' לאמימר טעמא מאי כו' כיון דלוקח הוא דבעי
דאמר לאחר מתן מעות קנה כנגד מעותיו מיהת. לאתנויי והכ' מוכר קא מתני וכו' .וי"ל דמי אמר
וצ"ל דרש"י לא גריס לה בגמ' רק לאחר מתן מעות ליה דמשום דאיתני מוכר משום הכי הוו פטומי מילי
לא קנה .ועי' מהרי"ט ז"ל שפירש בדעת רש"י אבל אי הוה מתני לוקח לא הוו פטומי מילי מאי
שכיון למ"ש התוס' בד"ה לאחר מתן וכו' .והוא מקשה אמתניתי' דקתני לכשיהיו לך מעות דהתם
דוחק דא"כ העיקר חסר מן הספר בדברי רש"י ז"ל. הוי בתחילת התנאי ומשום הכי מותר אמנם הכא
הוי בסוף התנאי ומשום הכי הוי אסור .לימא כיון
וק"ל. דאין חילוק בין אתני לוקח בין אתני מוכר ומעשה
)בית שמש(
שהי' כך היה במוכר וה"ה בלוקח .וצ"ע.
תוס' ד"ה ומניומי אמר וכו' וא"ת בלא מניומי )חי' מהר"י גאלנטי(
נמי קבלה רב נחמן בפרק גט פשוט מרבה בר
אבוה אמר רב דאין הלכה כר' יוסי וכו' .קשיא רש"י ד"ה בדמים הללו פסק לו דמים מועטים
דמאי קושיא ,דילמא אחר שקבל ממניומי וכו' עכ"ל .מהרי"ט ז"ל כתב דהכרחו של רש"י
דאסמכתא לא קניא אמר אין הלכה כר' יוסי בשם מדאמר בדמים הללו דמשמע כאלו מראה לו
רבה בר אבוה אמר רב וכו' ,ודוחק לומר דמסתמא באצבע .ואם מעות המשכונה לבד .הרי כבר הלכו
להם ומאי הללו דקמאר .ואחה"מ הראויה נראה
קודם קבל כן מרבותיו. שאין זה הכרח כלל דהא מלוה זה שמתנה ,בשעת
)לחם אבירים( המשכונה הוא מתנה .ובשעת המשכונה היו בעין
בידו .רק הכרח של רש"י ז"ל הוא כמ"ש התוס'
שם בא"ד ועוד קשה דמאי פריך התם ארב הונא בד"ה לא תמכרם דאין זה שוטה שימחול לו בדמי
מדרב נחמן וכו' .עוד קשה לי ,דאדקשיא להו דמאי הלואה לגמרי .דטוב לו שתהיה בתורת משכון
פריך התם מרב נחמן ,דהוא על הקושיא השנית שיפדה מתי שירצה .רק שהם דחו אותו .ועי' מה
דמשקשה התם .אמאי לא הוקשה להם אעיקרא
דדינא ,אקושיא הראשונה דמקשה התם והא שנכתוב לקמן עליהם ודוק'.
אסמכתא היא ,דמאי מקשה ליה לרב הונא ,והא רב )בית שמש(
הונא אית ליה הכא דאסמכתא קניא .ולקושיא זאת תוס' ד"ה לא תמכרם וכו' דכשידחוק אותו מלוה
נראה לי לתרץ ,דהמקשה נסתפק בדברי רב הונא וכו' עכ"ל .קשה דהא הגמ' לא איירי בקצב לו זמן
דקאמר ליבטלו זכוותיה ,אם פסק כן משום דס"ל לפדותה או למכרה כמו בסיפא דמתני' ,רק איירי
דהתם כיון דאתפיס לאו אסמכתא היא ,או חשיב לה שעשה לו דין משכונא בהיתר כגון בנכייתא ויכול
אסמכתא וס"ל דאסמכתא לא קניא ,ותירץ לו לפדותו כשירצה ואין רשות למלוה לדוחקו .רק
המתרץ שאני הכא דאתפיס ,כלומר דלעולם אימא שהתנה עליו שאם ירצה למכרה לא ימכרנה לאחר
לך דס"ל לרב הונא דאסמכתא לא קניא .והתם אלא לו .וא"ך דברי רש"י ז"ל מוכרחים שהוסיף לו
דפסק דליבטלו זכוותיה הוא משום דלא חשיבא
