Page 56 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 56
Pg: 56 - 2-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
הוא דרך הילוכה .וזהו פי' מה שאמרו התוס' פי' לתרץ מ"ש לפנ"ז דכיון דגדול לימוד שמביא לידי
דרך הילוכה היא הטרחה כלומר זהו התירוץ. מעשה א"כ למה לא אמרינן קיים ולימד דכיון דקיים
והענין דכפי פירוש רש"י השאלה היא כיצד הרגל ודאי לימד וגדול לימוד ומיתרצא במה שתי' הא
מועדת דאני סבור אפילו ששיבר על ידי צרורות למיגמר הא לאגמורי דהיינו למיגמר עדיף לימוד
דרגל מיקרי ומשלם נזק שלם ופי' המשנה דוקא אבל לאגמורי לא עדיף וא"כ גבי חזקיה שהרבה
לשבר דרך הילוכה שהשיבור יהיה דרך הילוכה. תורה בישראל כמ"ש התוס' ד"ה שהושיבו וכו' לא
אמנם אם התיזה כגון שהיו צרורות מותזין תחת
רגליה משלם חצי נזק וכפי זה לא תפול הקושיא עדיף לימוד ולכך אמרי' קיים.
שהקשו התוספות מה חידש כאן שלא שנאה בפרק
קמא דהשמיענו הדין הזה שיהיה השיבור דרך )בית פרץ(
הילוכה מה שלא ידענו זה מפרק קמא .אמנם פירוש
התוס' הוא ,דהשאלה היא כיצד העדאתה דרגל פרק שני
לשבר .ומשני דרך הילוכה היא העדאתה לאפוקי
בעטה דתני בתר הכי וכפי פירוש זה קשיא שזה מתני' היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין
ידוע לנו מפרק קמא) .כנ"ל ח"ר .וכן שמעתי מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק.
אין להקשות דכיון דהכא מיירי ברשות הניזק
שפירש הרב מורי נר"ו ומהרי"ל זצוק"ל(. כדפירש רש"י ומבעטת הוי תולדה דקרן ,הא קרן
גם ברשות הרבים חייבת חצי נזק ,דאיכא למימר
)מעשה חייא( דסתם לן תנא כרבנן דס"ל דמשונה קרן בחצר
הניזק משלם חצי נזק ותו לא .אך ק"ק לי ,דלעיל
דף יז ע"ב בפ"ק )ט"ו ע"ב( בגמ' דמתני' דחמשה תמין וחמשה
מועדין ,רצה לאוקמי רישא רבנן וסיפא רבי טרפון
גמ' תנא דשן דחיה וכו' .הוק"ל להראשונים דשן ובדוחק ,ור' אלעזר משמיה דרב לא רצה לעמוד
דחיה שמעי' ליה ממתני' דלעיל דהזאב והארי וכו' בדוחק ההוא ,ותירץ כולה ר' טרפון היא ורישא
ותי' בש"מ משם הרא"ש דהו"א דהעדאתן דהנך בחצר המיוחדת לפירות וכו' .ואי הכא סתם לן תנא
הוא כמו קרן ושמואל ממתני' דהכא ידע לה ע"ש כרבנן אמאי לא הקשה לו הגמרא לעיל דאכתי קשה
ומזה יש ללמד זכות על הרמב"ם בפ"ג מה' נ"מ דין רישא ר' טרפון וסיפא רבנן ,ושמא י"ל דר' אלעזר
ז' שהעתיק להך ברייתא דוכן חיה כפשטה ולא חילק ידע שפיר דבמתני' דהכא דכיצד הרגל סתם לן תנא
בין ארי לשאר חיות וכתב המ"מ דלא חש לדשמואל כרבנן ,ונראה לו דוחק גמור לאוקומי רישא רבנן
והוא תימא דאיך יחלוק הרמב"ם מסברא דנפשיה וסיפא ר' טרפון וסיפא דסיפא כרבנן ,על כן תריץ
אשמואל ועיין בהיש"ש ספ"ק סי' מ"ז יע"ש ולכן דרישא וסיפא ר' טרפון וההיא דכיצד הרגל כרבנן.
נראה דרבינו דחה לשמואל מסוגיא דהכא דקאמר
תנא שן דחיה ס"ל דקושטא הוא דהזאב והארי והבן.
דקתני במתני' דלעיל העדאתן הוא כמו קרן ולא )לחם אבירים(
מטעם שן נגעו בה ולכן לא חילק הרמב"ם בין ארי
לשאר חיות )א"ה מיהו לישנא דהרמב"ם לא משמע תוס' ד"ה והבהמה מועדת ,אית דגרסי וכו' .כונת
כן דקאמר משלם כ"ש שזהו דרכה אבל וכו' הר"ז התוס' הוא למעוטי מפירוש רש"י דרש"י פירש
שינוי וכו' דמשמע מתורת שן הוא דחייב ואפשר דהלשון הוא כיצד הרגל מועדת היא השאלה
לפרש דקאמר זהו דרכה ר"ל ולהכי הוי מועדין והתירוץ הוא לשבר בדרך הילוכה .והתוס' אמרו
דהשאלה היא כיצד הרגל מועדת לשבר והתירוץ
