Page 57 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 57
Pg: 57 - 2-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
ותולדותיו ,או שהיו מהדסין ע"ג עיסה או פירות מתחילתן אבל בדבר דלאו אורחיה הו"ל קרן תמה
וטנפום או נקרו בהם וכו' ,כל אלו תולדות הרגל, עד שאייעד ג"פ(.
וכו' ,וכתב הסמ"ע בס"ק ה' ומאסהו בנקירתן אף
שלא אכלהו דאל"כ ה"ל תולדה דשן דהא יש לו )זרעו של אברהם(
הנאה באכילתו .ובאמת ע"פ פשוטו כדמשמע מהגמ'
שנכלל בתולדת רגל ,הדבר צ"י איך שייך ניקור שם ,כתב בשטמ"ק בשם גליון בד"ה וא"ת כיון
לרגל והרי סתם ניקור הוא לצורך אכילה .ובאמת דקתני השן מועדת דהיינו שן דחיה כ"ש דבהמה
מצינו לפיה"מ להרמב"ם שפי' בפ"ב דב"ק מ"א שהיא עיקר וממנה לומדת חיה .ותי' שבא לומר
וז"ל ,ומהדס שיחפור ברגליו בארץ וא"כ שיטת ולחדש שרק ראוי לה חייבת ע"ש .ועוד נראה לומר
הרמב"ם דהידוס פי' לחפור ,ובהלכותיו )נז"מ( פ"ב דתנא סיפא לגילויי רישא ,דאם לא היה נלמד
הי"ג כתב הרמב"ם היו מהדסין ע"ג עיסה .והוא בסיפא בהמה ,הייתי חושב שרישא איירי בבהמה,
מלשון הגמ' ,ואם מהדסין פי' חופרין הול"ל היו אבל כעת שנשנה בסיפא בהמה קמ"ל דרישא איירי
מהדסין בעיסה ולא ע"ג העיסה .והנראה ,שליכא
מחלוקת בין המפרשים בפי' ההידוס ,וההידוס הוא בחיה.
כמין קפיצה שהם קופצים ועי"ז הוא כחופר בארץ )דודאים בשדה(
וע"כ שייך בזה גם רוח ע"י הקפיצה )עי' מאירי(,
וגם נראה כחופר ,וע"פ הרמב"ם מובן היטב דברי שם קמ"ל דחיה בכלל בהמה ,בספר יפה תואר
הש"ס שהכי איירי בתולדת רגל בגלל שע"י ההידוס הקשה שבגולית הפלשתי כתיב ואתנה את בשר וכו'
הגיע או לטינוף או לניקור שע"י הקפיצות האלה ולבהמת השדה ,ופריך במדרש דבהמה אינה אוכלת
שעושה התרנגול חורין בעיסה משלם נזק שלם ואין בשר ,ולא משני דחיה בכלל בהמה .ונראה דשני
זה אכילה אלא חלק מההידוס וע"כ משלם נזק שלם תשובות בדבר ,חדא ,דאה"נ דחיה בכלל בהמה,
מדין רגל ,וע"פ מה שביארנו שליכא מחלוקת א"ש אבל צריך להיות גם בהמה בכלל ,דהיינו שכוונת
גם דברי הטור והש"ע אע"פ שפי' מהדסין מרקדין, הפסוק לכלול בין בהמה בין חיה וכללם בתיבת
מ"מ הוא סוג של ריקוד שמחורר הקרקע שתחתיו בהמה ,אבל לומר שכוונת בהמה רק לחיה זה לא
וא"כ גם אם ניקר עי"ז ,בכלל ההידוס הוא וזו אמרינן ,ע"כ שפיר הקשה המדרש .ועוד אפ"ל
כוונתם ואין זה ניקור של אכילה שזה שן גמור ואפי' דשאני בהמת השדה מבהמה סתמא דבהמת השדה
לא תולדה ואין זה שייך להכא אלא ודאי שזה אפשר דהוי דוקא בהמה אבל בהמה סתמא אפשר
תולדת רגל מאחר וזה מעשה רגיל של חפירה
שנעשה ע"י התרנגול כשרוקד וע"כ תולדת רגל דכולל נמי חיה ,וק"ל.
)דודאים בשדה(
הוא וא"ש שיטת הטוש"ע.
שם משום דאתיא מדרשה דחביבה ליה.
)דודאים בשדה( מכאן קשה לי על הרב באר שבע ז"ל שכתב בריש
פרק שני דהוריות משם התוס' דסוף פרק החולץ
תוס' ד"ה קמל"ן וכו' אפי' עוף נמי בכלל .וקשה דתנא דרכו לאשמועינן דבר מפורש במקרא ע"ש
לי טובא הלא משנה שלימה בתמורה די"ג וכו' .נ"ב ומהכא לא משמע הכי .ושמא יש לחלק בדוחק וצ"י.
דבריו אינם אלא מן המתמיהין דאדרב' התוס' )מאור עינים(
קאמרי דלא יליף מסוגיא דחולין דדוקא חיה בכלל
בהמה ולא עוף והכא יליף משבת והתם גבי שבת שם תניא אידך תרנגולין שהיו מהדסין ע"ג
עיסה וע"ג פירות וטינפו או נקרו משלם נזק
שלם .כתבו הטור והש"ע סי' שצ סעי' א' בנזקי רגל
