Page 62 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 62
Pg: 62 - 2-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
מיושב דסוף סוף היכי קאמר רבי יוחנן דאין חצי בעיא מפשיטות הש"ס ,שנקט פשוט כך בדרך ודאי
נזק חלוק כו' ,דמשמע דליכא שום חילוק כלל, וללא ספק.
ולתירוץ זה הא איכא חילוק דהא התיזה ברשות
הרבים והזיקה ברשות הרבים פטור וברשות היחיד )דודאים בשדה(
חייב ,הילכך ניחא ליה לשנויי באנפא אחרינא דאין
הכי נמי דרבי יוחנן אמר דאין חילוק כלל אלא דלא תוס' ד"ה ובהא קמפלגי תימא מנ"ל דפליגי
מיירי בחצי נזק צרורות אלא בחצי נזק דקרן ,והא דילמא רמי בר יחזקאל בדאייעד כו' .הקשה ה"ה
נמי דחיק דאם כן הוה ליה לרבי יוחנן לפרש ולא מהריב"ל ח"א דף ל' ,וז"ל ,יש לדקדק דמאי קשה
למימר חצי נזק סתם ,דמשמע דבכל חצי נזק איירי להתוס' ,דילמא רמי בר יחזקאל בדאייעד כו' והלא
אכתי הוה פשיט הבעיא דיש העדאה לצרורות ואין
אף בצרורות. לתרץ ולומר דאלישנא דקאמר דקא מפלגי קא
)למנצח לדוד( מקש' התוס' דדילמא דלא קמפלגי ,דאדרבא אי הוה
קאמר בגמ' דלא קמפלגי הוה קשה מנ"ל כולי האי
שם ל"ש אלא שנקשר מאליו וכו' .ועיין מ"ש לפשוט הבעיא דילמא קא מפלגי והוי פלוגתא
הר"ם בפ"ב מה' נ"מ דין יו"ד שדבריו תמוהי' טובא ותפסת מועט תפסת ע"כ .וי"ל דהכי מקשו התוס'
וכבר הושג מהראב"ד ז"ל ,ונ"ל ליישב והיה בהניח למה ליה לתלמודא לדחוק ולומר דאמרי בי רב
דיש צרורות לבור וכה"ג כ' ה"ה שם בדין ה' דיש דפליג אתנא דבי יחזקאל ,ואף שתי' התוס' דרב תנא
צרורו' לקרן דהלכתא גמירי לה דבכל חיובי נזיקין הוא ופליג אינו אומר כן התלמוד כי אם על צד
כי הוו צרורו' חייב חצי חיובו ע"ש וכי נסתבך כלי ההכרח ,ועוד דהא קא חזינן דרמי בר יחזקאל ואמרי
בחוט ונתגלגל הוי צרורות דבור והשתא כל מ"ש בי רב לא בחדא לישנא נקטו דחד נקט תרנגול
הר"ם בזה הדין הכל מדין בור הוא בתחילה כ' היה שהושיט ראשו וחד אמר סוס שצנף כו' וא"כ משמע
חוט קשור וכו' משלם ח"נ בעל התרנגול כי קשרו דלא פליגי כיון דלא מיירי בחד עניינא ולזה מקשו
והוא וכדכ' בתר הכי בד"א שקשרו אדם דהוי
צרורות דבור וח"נ משלם אבל אם נקשר מאליו התוס' מנ"ל דפליגי.
פטור דכי יכרה איש בור ולא שור בור והא דלא )פרחי כהונה(
מחייב משום צרורות דרגל משום התרנגול משום
דבזה הוי כח כחו דהתרנגול התיז החוט והחוט התיז שם בא"ד ואין לתמוה היכי פליג אבריי' וכו'.
הכלי וכח כחו לאו ככחו לדעת הר"ם כמ"ש הלח"מ ולולי דבריהם היה ר"ל דלק"מ דאם נאמר דרב
שם בדין י"ז ע"ש אבל כי קשרו דעשה הבור דהיינו יוסף ס"ל דאין העדאה לצרורות איכא למימר דס"ל
החוט וכי התיז החוט את הכלי הוי כחו ממש דהחיוב לרב יוסף דר' יהודא ור"א דלעיל פליגי בהכי והוא
משום החוט ולא משום התרנגול ואם היה לחוט ס"ל כר"א ולשיטת רש"י ז"ל דר' יהודא ור"א
בעלים ונקשר מאיליו חייב בעל החוט ח"נ כשלא אמוראי נינהו י"ל דס"ל לרב יוסף דר"א ות"ק
שמר החוט דהוי צרורות דבור וסוגית הגמ' הכי דפליגי בכלב שנטל חררה וכו' פלוגתייהו היא באי
אזלא דמעיקרא דס"ד בבור ממש ולא בצרורו' פריך
בנקשר אליו מאן מחייב ח"נ ומשני בדאדיי אדויי יש העדאה לצרורות או לא והוא כת"ק ס"ל.
דהיינו צרורות דבור ומתני' אפי' קשרו אחר ח"נ )זרעו של אברהם(
הוא דמשלם ורב הונא אחוט הפקר קאי דאם נקשר
מאליו פטור ואם קשרו אחר חייב ח"נ והכל מדין דף יט ע"ב
בור הוא וא"ש דברי הר"ם ז"ל על נכון .ודע דמ"ש
גמ' לא התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות
היחיד כו' ,אי בעית אימא כו' .תירוץ קמא אינו
