Page 67 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 67
Pg: 67 - 3-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
עשו כפשרה בשיטת רש"י שאם מה שנהנית יותר רבנן וסתמא היא אף דרבנן הוזכרו שם ברישא
תשלם יותר ,ע"כ אפשר דכיון שאכלה זאת ברשות דמתני' ע"ש ולכ"נ דכי שכר מראובן לא הוי גילוי
הניזק נחייבו נזק שלם אפי' שהיה משונה כיון שהיה דעת לגבי שמעון די"ל דלראובן הוא דרוצה ליתן
בחצר הניזק אבל ברה"ר משלמת מה שנהנית או לו שכר משום דראובן עביד לאגורי והו"ל חצר
ח"נ תלוי מה יותר .ודו"ק. דקיימא לאגרא לגבי ראובן.
)דודאים בשדה(. )משמרות כהונה(
שם ד"ה דקיימא בקרן זוית .כתבו שבתוך החנות שם מקצה מקום וכו' .הרי"ף והרמב"ם השמיט
משלמת מה שהזיקה אע"פ שאכלתן בלא חיזור לדין זה וכתב הרא"ש דמכלל דס"ל דפטור ע"ש
דחצר הניזק ממש הוי .מקשים וצ"ע מה בכך דהוי הטעם ועונ"ל דאפשר דאינהו מפרשי כפירש"י דרב
חצר הניזק הא אורחי' הוא ,וזהו הטעם לפטור דפטר לטעמיה אזיל דס"ל דכל המקלקלין בר"ה כל
ברה"ר ,משום דאורחי' ,כמ"ש הרי"ף בפ"ק המחזיק בהן זכה וכיון דאנן קי"ל הכי וכדפסק
והרא"ש ז"ל אסברא ליה בס"א שם דכיון שדרכו הרמב"ם בפ' י"ג מה' נ"מ ש"מ דהילכתא הכי ועיין
לילך ברה"ר א"א שילכו הבעלים אחריהם תמיד בהרשב"א שכתב דמזה הטעם עצמו הוא דקים ליה
וטעם זה שייך גם למתוך החנות וא"כ אמאי חייב. להש"ס דרב הוא דפטור במקצה ע"ש.
ולענ"ד נראה ליישב ע"פ דברי הסמ"ע בחו"מ סי'
שצא ס"ק ט"ז ,בא"ד וז"ל ,אבל באכלה מתוך )זרעו של אברהם(
החנות אף שהבהמה עומדת בצד פתח החנות )ודוחק
לפרש דמיירי שנכנסה לתוך החנות( מ"מ כיון שאין ד"ה כהדיוט וכו' שלא יהנה אדם בלא מעילה
דרך הבהמה להושיט ראשה כלל לתוך החנות אפי' עכ"ל .בהגהות אשר"י בשם מהרי"ח כ' דמשום זה
שמואל דפליג וכו' מודה בזה דהו"ל כאילו עמדה נהנה וזה לא חסר יכול לדור בע"כ וא"י למחות בידו
בחנות ואכלה משם משא"כ כשאכלה מפתח החנות דלא כמ"ש התוס' לעיל בד"ה הא ובריש בתרא ע"ש
דדרך הליכה דרכה להושיט ראשה שם .עכ"ד .הרי ומ"מ נר' דה"ד במיחה בו שלא ידור סתם אבל אם
מפורש הטעם שחייב ,משום שהבהמה חוששת או אמ"ל שלא ידור אלא בשכר ודאי אדעתא דשכר
אין רגילה או משום טעם אחר אין דרכה כלל לאכול נחית דמוכרח לומר כן מכח קושי' התוס' הלזו ועיין
מתוך החנות בשום אופן ,ע"כ חשיב רשות היחיד למהרש"ל ז"ל ביש"ש סי' ט"ז ע"ש.
לחייב ,וזהו טעם התוס' ,וק"ל.
)משמרות כהונה(
)דודאים בשדה(
שם ד"ה ובמחזרת פ' בקונטרס וכו' .בשטמ"ק
שם ד"ה דרב וכו' פירות נמי לאו אדעתיה וכו' בשם הרא"ש ותלמיד הר"פ כתב להקשות על רש"י
עכ"ל. שלפ"ד הוי מה שנהנית טפי על מה שהזיקה .וחידשו
ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל דשמואל ל"ל כל המחזיק דמה שנהנית לעולם משלמת ואם ח"נ יותר משלמת
בה זכה ע"ש והוא תימה דא"כ בפשיטות הו"ל יותר .ונראה שלפ"ז מיושבת נמי קושיית תוס' על
להגמ' לדחויי דשמואל ס"ל בור ברשותו חייב והכא רש"י מההוא ברחא שאמרינן התם כיון דאורחי'
דחייב משום דל"ל כל המחזיק ולמה הוצרך לטעמא למיכל אורחי' נמי לסרוכי ולמסלק ששם איירי
דחזי ליה וי"ל דכ"ז נכלל בכוונת הגמ' והוצרך ברשות הניזק וע"כ אפשר דהחמירו עליו לשלם כל
לטעמא דחזי ליה כי היכי דלא לימא ליה לאו כל מה שהזיקה ולא חצי נזק מפני ששם יכול להיות
כמינך דמקרבת לפירותיך ומחייבת לי כדאמרי' חייב נמי מדין שן .שהרי רש"י אמר שחייב מדין
קרן ותוס' מדין שן והרא"ש ור"פ בשיטת רש"י
