Page 64 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 64
Pg: 64 - 2-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
התרנגול ולא אצנעיה דאע"ג דאוקימנא באדיי פרקין גבי משסה הקשה קו' זה על הרי"ף ויישב 2
אדוייה משל' נ"ש דהוי כאבנו וסכינו שהניחן על דבריו יע"ש.
ראש גגו שנפלו ברוח מצוייה והזיקו.
)גבול יאודה( )מר דרור(
שם ד"ה וכי אתמר וכו' .ובקונטרס פירש וכו' רש"י ד"ה דמי שעורים בזול כפי שהיה צריך
וקשה לפירושו מ"מ ליחייב משום אשו דהוי וכו' ולא יתן לו כשער שבשוק וכו' אלא בזול יתן
כאבנו וסכינו שהניחם בראש גגו ונפלו ברוח עכ"ל .מתוך לשונו משמע מלת בזול מדברי רבא
מצויה וכו' .ק"ק דהא אם קשרו אדם והתרנגול אבל רבה דאמר דמי עמיר צריך שיתן לו דמי עמיר
אדייה אדויי ,חשיב כרוח שאינה מצויה ,דלא שכיח כשער שבשוק מיהו הראיה שהביא מפרק מי שמת
דעם היותו קשור על ידי אדם לזורקו התרנגול שכל זוז' חשיב בארבע דנקי מיירי בכל עניין
שאכלה דשמין לו בזול וזה לשון הרשב"ם ז"ל שם מרגלו ,וק"ל.
)לחם אבירים( ושמין להן הבשר בזול וכו' והכי נמי אמרו גבי
אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית דמי עמיר
בזול או דמי שעורים בזול עכ"ל מדבריו משמע
דמלת בזול היא דברי הש"ס וקאי אתרווייהו רבה דף כ ע"א
ורבא.
)שדה יצחק( גמ' ושמואל אמר לא שנו אלא פירות וירקות
תוס' ד"ה מתגלגל וכו' ואכלה בחוץ פטורה תנא אבל כסות וכלים חייבת .קשיא לי דהא קיי"ל
אגב רישא כו' ע"כ .ק"ק דילמא נקט אכלה בחוץ כשמואל בדיני ,וא"כ איך פירש הקונטרס במתני'
דמאי דקתני אבל ברשות הרבים פטור קאי גם
פטורה היינו כשהיה הענין איפכא מרישא וכגון אכסות וכלים ,ואפשר דפסק הקוטנרס כרב דאכולה
מילתא קאי ,משום דסתם מתניתין קאי כותיה,
שהבהמה והפירות בר"ה וסוף המאכל יתגלג' דקתני )לעיל ט"ו ע"ב( חמשה תמין וחמשה מועדין,
ליגח לגוף לנשוך וכו' ,והתם קשה דהלא ששה תמין
וליכנס לחצר הניזק אם לא עכבתה הבהמה ואפ"ה הן ,דאכלה כסות וכלים משלם חצי נזק כדקתני הכא
במתני' ,ואם כן בשלמא אי פטורא דהכא ברשות
)מר דרור( פטור וי"ל וק"ל. הרבים קאי גם אאכלה כסות וכלים כרב ,יש לתרץ
דתני חמשה תמין שהם חייבים ברשות הרבים חצי
שם ד"ה זה אין נהנה וכו' .הומ"ל דפטור כיון נזק ,ואילו אכלה כסות או כלים פטורה ,אבל אי לא
קאי גם אכסות וכלים כשמואל ,תקשי דליתני ששה.
שלא נהנה וכו' ,הנה כדבריהם ז"ל יש להוכיח לקמן
והבן.
דמסיק שאני התם דא"ל אלא סגי לי בנטירא בר )לחם אבירים(
זוזא והתם הוי זה חסר כדקאמר ברישא את גרמת
לי הקיפא יתירה וזה אינו נהנה סגי ליה בנטירא בר
זוזא ופטור ואין דבריהם מוסכמים להרי"ף
והרמב"ם ז"ל דאית להו כל היכא דמחסר להו אפי'
לא נהנה וכן פסק מרן ז"ל ועיין באשירי ודוק.
)גפן פוריה(
דף כ ע"ב שם כסות עבדי אינשי דמנחי גלימי ומתפחי .הנה
הרמב"ם בפ"ג דין ג' נתן טעם זה ותימא עליו דלא
צרכינן להאי טעמא אלא למאן דאית ליה דר"ל אבל
לדידיה שפסק דלא כר"ל בההיא דב' פרות בספ"ב גמ' לכי תשמש לי שקל סודריה וכו' .פירש הרב
לא הוה צריך לטעם זה שוב ראיתי להרא"ש בשלהי ת"ח בשיטתו לכי תשמש לי כלומר לכשתודה לי
