Page 69 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 69
Pg: 69 - 3-Front 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
בנדון אחד מחייב אקפיצה ומיפטר אנפילה החרשתי פטורים מנזק שלם וחייבים בחצי נזק ובדאפיך
כי כן דרך התלמוד בכמה דוכתי דדחיק ומוקי מיפך כלבא בסיקרא וגדייא בסירכא אבל כלבא
נפשיה באיזה אופן שימצא אף כי יהיה הלשון בסירכא וגדייא בסיקרא בין מלמעלה למטה חייבים
משמע סתם בכל אופן שיהיה דחיק ומוקי ליה בחד נזק שלם ובן אדם ותרנגול שדלגו בין מלמעלה
גוונא ,אכן עתה שלא נראה ולא נמצא שום אופן למטה בין ממטה למעלה חייבים נזק שלם אדם מועד
היאך יתכן להיות כן דרך התנא לחבר עניינים זרים לעולם ותרנגול אורחיה הוא עכ"ל הרי"ף .והנה
ונפרדים וצ"ע. לשונו של הרי"ף ז"ל לא יכולתי להולמו כי כולו
מקשא חדא מ"ש בתחי' דבריו ובדאפיך מיפך
)גפן פוריה( משמע דווקא אימתי חייב חצי נזק במטה למעלה
דווקא אם אפיך הא אם עביד כדרכו אפילו במטה
תוס' ד"ה אדם ותרנגול וכו' ומתוך כך נראה למעלה חייב נזק שלם וכדמוכח מסוף דבריו אבל
לפרש וכו'. כלבא וכו' דמשמע אי עביד כדרכו בין מלמעלה וכו'
לא ידעתי מי הכריחם לזה דהא אפשר לומר דגבי בין מלמטה חייב נזק שלם וזה לא יעלה על הדעת
אדם חשיב אונס ומש"ה איצטריך לאשמועינן דא"כ לפי דבריו מ"ש בברייתא הא' הכלב והגדי
באדם דחייב וגבי כלב וגדי פטורים מנ"ש וחייבים שדילגו ממטה למעלה פטורין הטעם הוא משום
ח"נ דאינו אלא משנה בעלמא וזה נראה דעת רש"י דאפיך ולכך פטורים מנזק שלם וחייבים חצי נזק
והרי"ף והרמב"ם ז"ל נ"מ .וא"ש הא דמסיק ומאי וסיפא דקתני מלמעלה למטה חייבים נזק שלם מיירי
פטורין כו' ,וגירסת הרי"ף והרמב"ם והתניא הכלב בדלא אפיך א"כ דוחק דרישא בענין וסיפא בענין
כו' חייבין ומשני ר"פ דברייתא קמייתא איירי והו"ל לפלוגי בדידה ועוד בברייתא דקתני בין
דאפיך מיפך ופריך אי הכי אמאי פטורים כו' ולפי מלמעלה וכו' פטורים מיירי בדאפיך בתרוייהו לכך
גירסא זו דבלא אפיך מיפך אף מלמטה למעלה חייבים חצי נזק וקשה דבשלמא במלמעלה למטה
חייבין נ"ש ואין כן דברי הטור ז"ל לדעת הרי"ף אצטי' למיפך מיפך אבל במטה למעלה אפילו אי
ז"ל ולא עת האסף כעת. עביד כמו שעושה במלמעלה למטה הוי לאו אורחיה
ועוד זה דעת שלישית לא כסברת רש"י ולא כסברת
)גבול יאודה( התוס' אח"כ מצאתי בדפוס אמשטרדם גירסא
אחרת והתניא בין מלמטה למעלה וכו' חייבים
דף כב ע"א והמתרץ שתי' באפיך מיפך קאי אברייתא א'.
גמ' אשו משום חציו ,כתב הנמ"י וז"ל ,העלה עליו )פרדס רימונים(
הכתוב כאילו היה חציו מכוונים ע"ג הקשת והקשת
בידו ולא נתכוין לזורקם אלא שפשע בהו והלכו רש"י ד"ה דמקרבי וכו' דליכא תחילתו בפשיעה
מכחו מאליהן שלא בכוונה שהוא חייב ,עכ"ד, דאי הוו קפצי לברא ממאני הוו קפצי ע"כ.
והיינו שאשו משום חציו לא עושה זאת למזיד ,אלא והשתא לפ"ז מתני' ודיוקא דידה לאו בחד גוונא
חשיב כשוגג דהיינו כבלא כוונה אבל פשיעה איכא מיתנו וכן ברייתא רישא בחד גוונא וסיפא בחד
ואין הכלל של אשו משום חציו עושה דבר שלא גוונא ובאמת כי זה הוא דוחק גדול כיון דכל היכא
בכוונה כבכוונה .ועי' בתוס' סנהדרין דף עז א דמחייב אקפיצה מחייב אנפילה וכל היכא דמיפטר
באד"ה סוף ,שכתבו והא דתנן בפ"ב דחולין )דף לא אנפילה לא משכחת חיוב קפיצה אמאי קתני קפיצה
ע"א( נפלה סכין מידו ושחט שחיטתו פסולה ודייק דמשמע ולא נפילה וכן בברייתא דקתני בהדיא דבר
טעמא דנפלה הא הפילה הוא כשירה כמאן כר' נתן והופכו ואלו משכחת לה מיהא בשום אופן בעולם
דלא בעי כוונה .קשה נפלה נמי ליהוי כי הפילה
