Page 71 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 71
Pg: 71 - 3-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
שעשאתו תורה כאילו ברשותו אע"פ שאינו ,לכן דבור ברשות הרבים חייב ואע"ג דלא הוי ממונו
חשבנו לחייב מעשה הבהמה ג"כ ,משא"כ אש משום שעשה ברשות הרבים אבל באש שעשה
שהוא חיוב משום מעשיו ויצירתו ועשייתו ואינו בביתו אלא שלא שמרה דמיחייב דכה"ג בבור לא
אשכחן דמיחייב לא מיחייב אלא משום ממונו לר"ל
המצאה ע"כ א"צ פסוק לפטור בהמתו. כמו בשורו שלא שמרו כראוי ויצא והזיק או משום
)דודאים בשדה( חציו לר"י לכך נר' דהאי דנקט רש"י הכא ובורו
משום דמשמע ליה דבור ברשותו דמסקינן התם
שם ד"ה ממונו וכו' וא"ת ממונו וכו' .יש לדקדק דמיחייב בין לר"י ובין לרע"ק אינו אלא משום
מאי מקשו התוס' נימא לר"י התם נמי לא הוי חיובא ממונו ואע"ג דהפקיר רשותו לא הוי בבור בר"ה
מטעם דהוי ממונו אלא דהוי חציו של התרנגול דבור ברשות הרבים עשה תקלה בר"ה אבל בבור
דהיינו צרורות וסומכוס ס"ל נזק שלם כמו דס"ל ברשותו כשחפר הבור ברשות חפר ולא מיחייב
הכא ר"י גבי חררה דהוי חציו של כלב ונראה דהכי אלא משום שהוא ממונו וצריך לשמור ממונו שלא
מקשו התוס' דהתם הרוח שבכנפיה אינו גוף דממון
אלא שבא מהתרנגול שהוא ממונו ואע"ג דהרוח אין יזיק.
בו ממש וא"כ אם בדבר שאין בו ממש הבא מממונו )מלחמת מצוה(
הוא חייב כל שכן שיתחייב עצמו אע"ג שאין בו
ממש דהיינו אשו ותי' התוס' דמ"מ גוף הממון תוס' ד"ה אשו משום ממונו כלומר חיוב יש בו
שפשע בו וכו' ולכך הכא דבגוף הממון אין בו ממש ולא שיהא האש שלו דאפי' הדליק באש של
הא מסתבר לחייב וק"ל. אחר חייב .מ"כ וקשה דא"כ לחשב שלשה דברים
אין ברשותו של אדם וכו' וחד מינייהו אש כמו
)פרדס רימונים( דחשיב בור .עכ"ל .ובפשט הענין ניתן לומר ,כיון
שעיקר דין אש אינו צריך להכי לא כללו בזה.
דף כב ע"ב ובהעמיק יותר נראה לומר ,שבאש בכדי לחייבו לא
צריך לומר שיהא ברשותו כחמץ בפסח ובור
גמ' תא שמע המדליק את הגדיש כו' עבד כפות ברה"ר )בפסחים ו ע"ב וב"ק כט ע"ב( ששם בשביל
לו וגדי סמוך לו פטור .כתב הרשב"א ז"ל קשיא לחייבו מוכרח אתה לומר שהוא שלו דאל"כ אין
לי אמאי פטור והא מתחייב בגדיש קודם שיתחייב סברא לחייבו בגלל גרמא משא"כ כשהוא עושה
בנפשו על העבד וכדאמרינן בגונב כיס של חברו המזיק הוא חייב בשמירתו אע"פ שאינו שלו,
בשבת שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבוא לידי וכמ"ש הפנ"י בתוס' וז"ל פי' שהתורה חייבה אותו
איסור שבת וכו' .ואפשר דלר' יוחנן דאמר אשו על אשו משום שחייב לשמרן כמו שמחוייב ג"כ
משום חציו כל שהצית אפי' בגדיש ועבד כפות סמוך מטעם זה על ממונו שהזיק .והוא כמו שמחוייב על
לו שא"א לו לברוח הוי לי' משעת הצתת האש ממונו שהזיק בגלל שהוא קנה זאת וזה שלו ,ג"כ
בגדיש רודף ונעשה על הגדיש כרודף ששבר כלים חייבתו תורה באש שהוא מבעיר ומעביר אע"פ
בין של נרדף בין של כל אדם שהוא פטור משום שאינה שלו ,ובכדי לחייבו לא צריך להיות ע"כ
דבשעת רדיפתו נתחייב בנפשו ואף זה כן .עכ"ל. שלו ,ודוק היטב ,ועי' בשטמ"ק בשם גליונות
וקשה על דבריו שאם מדין רודף חייב ,אחרי שהשוה פרש"י לפי' זה דהתוס' כפי שהסברנו ,וכך
שהצית גחלת ראשונה גמר דין רודף שאין דין רודף תירץ קושית התוס' על רש"י .ולפ"ז אפשר ליישב
אחרי שגמר המעשה שאפי' אם יהרגהו לא יציל שאלת התוס' בד"ה לאו ,שהקשו מדוע בבור צריך
העבד ,ומוכרח שאין לו דין רודף יותר ,ואי אפשר פסוק ובאש לא .ואפ"ל עפ"ז שבור איכא חידוש
לומר דין רודף אחרי שנגמרה פעולת הרציחה
