Page 74 - motiv_otzar mefarshim vchidushim.motiv_otzar mefarshim vchidushim.1A
P. 74
Pg: 74 - 3-Back 22-02-27
אוצר מפרשים – בבא קמא
שיהיה חציו וממונו והכא כבר כלו חציו ולא נשאר משמע דאפילו שהוא שלו חייב משום חיציו .ואם
אלא ממונו י"ל כיון שהתחיל ע"י חציו אף שכלו כן מאי נפקא מינה אחר דהוא שלו אי חייב משום
חציו הו"ל כאילו השלים בחציו וממונו וחייב על ממונו או משום חיציו דבשלמא אי הוה סבירא לן
הגלוי נמצא לפ"ז מסתלק הס"ד שכתב רש"י. דלא ידענו כלל על מה חייב קרא אין פי' אשו של
זה המבעיר אלא כלומר השולח את הבערה .אמנם
)קול מבש"ר( עתה פי' אשו של זה המעביר אחר דידענו קודם
מחלוקתם דמחייב משום ממונו וזה מאי דקאמר
שם ד"ה ה"ג וליחייב וכו' ,וקס"ד דגחלת דחד רש"י דהוא ע"כ היכא דגחלת שלו נמי פליגי דהא
וחררה וגדיש דחד עכ"ל. אמרן לעיל לר' יוחנן אשו משום חיציו אלמא באשו
וק' דממאי קס"ד הכי דהאי ודאי גחלת בחררה נמי פליגי .ותו דאפילו לא נדקדק ולא נשגיח במאי
שהיתה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה וא"כ בעל דקאמר אשו דקאי אקרא אלא אפילו שנאמר אשו
הגחלת היינו בעל חררה וכשהקשה הש"ס וליחייב ממש ניחא דבאשו שלו פליגי היכא דאיתיה ממונו
בעל גחלת היינו בעל חררה אלא דנקט בעל גחלת ולא חיציו וכו') .כנ"ל ח"ר בדוחק(.
לפי שההיזק שמתחייב בו בעל החררה אינו אלא
מטעם הגחלת ומה ראה רש"י ז"ל לומר דקס"ד )מעשה חייא(
דבעל גחלת ולחוד ובעל חררה וגדיש לחוד ותו ק'
דאם נתכוין רש"י לומר דבעל גחלת לחוד ובעל שם בא"ד היכא דגחלת וכו' עסה"ד.
חררה לחוד ואינו בעל הגחלת מי הכניסו לומר ובעל השתא לפירש"י אפי' לפי המסקנא היכא שאין
חררה וגדיש לכך נראה דט"ס נפל ברש"י וצ"ל הגחלת שלו נמי פליגי דלר"י חייב משום חציו
דגחלת וחררה דחד וגדיש דחד וזה הקס"ד היא בטל ולר"ל פטור דלאו ממונא הוא אלא דפליגי נמי
המסקנ' דהא אוקימנא דבעל חררה וגדיש חד היא בגחלת שלו וא"כ לפ"ז לא אתי מ"ש רש"י בריש
וגחלת בכלל חררה ולכאו' דבטלה קושית המקשן הסוגיא וז"ל וקס"ד דאיכא בינייהו כגון שהדליק
דאמר וליחייב נמי בעל גחלת דלפי האוקמת' הול"ל בגחלת שאינו שלו וכו' דמשמע מדבריו דלמסקנא
וליפט' בעל הכלב מחלקו של בעל גחלת שהרי לא קאי הכי ובשיטה מיישב בדוחק וז"ל נראה שכך
גחלת שלו שהוא ממונו הדליקה גדיש שהוא ג"כ דעתו דמעיקרא ס"ד דליכא בינייהו אלא גחלת
ממונו אבל התו' ז"ל ישבו זה ע"ע ודו"ק )א"ה וכך שאינה שלו אבל גחלת שלו לר"י נמי היה חייב
הגיה מהרש"ל ז"ל ע"ש(. משום ממונו ולא משום חציו והשתא אמרי' דבגחלת
שלו נמי פליגי לר"י דמחייב משום חציו חייב בד'
)משחת אהרן( דברים ולר"ל פטור מד' דברים ואינו חייב אלא
דוקא נזק נמצא לפ"ז מסתלק הס"ד דלעיל עכ"ל,
תוס' ד"ה מאי בינייהו הומ"ל איכא וכו' .הרב ויש לדחות זה והעיקר אצלי כמ"ש עוד שם בשיטה
מהרש"א תמה למה לא מנו ההיא דגמל טעון פשתן ובמפרשים אחרונים דרש"י כתב לעיל וקס"ד לפי
יעו"ש ,ובעיני נראה לומר דכיון דאוקימנא לה לעיל אותם פירושים שכתב רש"י במ"ש הש"ס אלא מאן
בהרבה במשאוי דהוי כפושע שוב ליכא נפקותא בין דאית ליה משום חציו אית ליה נמי משום ממונו
למ"ד משום ממונו בין למ"ד משום חציו דאפי' מ"ד ואינו חייב לר"י אם לא שיהיה חציו וממונו הילכך
משום ממונו מודה בהא דמחייב משום חציו ,ורש"י טמון קודם שכלו חציו שיש בו חציו וממונו חייב
שכתבה אזיל לטעמיה שכתב דבגחלת שלו הוא דהוי בין על הגלוי בין על הטמון ולאחר שכלו חייב על
ממונו השתא לפי המסקנא משמע נמי דאיכא הגלוי ופטור על הטמון וטעמא דחייב על הגלוי אף
בינייהו מאי דכתב רש"י בריש שמעתין קס"ד וכו' שכלו חציו ואנן אמרי' לר"י אינו חייב אם לא
ואולי אין לו' דס"ד דליכא בינייהו אלא גחלת
